fbpx

משהו פה לא עובד

מתנות נפלאות מביא לנו דואר ישראל- פעם מאמאזון, פעם אחרת מעליאקספרס, אבל למתנה הזאת לא ציפיתי. הבנתי מחדש שמשהו לא עובד פה, משהו חייב להשתנות.

סניף חלוקת הדואר השכונתי נמצא במרכז הספורט היישובי, בצמוד לחטיבת הביניים. כשהגעתי ראיתי כי אחת משכבות החטיבה עוברת פעילות כלשהי באולם הספורט.

ראיתי כי ישנם עוד אנשים רבים לפני, אז הרשיתי לעצמי להכנס ולשבת מספר דקות ביציעי אולם הספורט ולצפות במתרחש.

 

דיסקליימר

וואו, יש פה הרגשה של משהו חשוב אם אני פותח בדיסקליימר.

תקשיבו, בפוסט הזה אני מעלה מספר נקודות שעלו מכמה דקות של צפייה במתרחש. אני בטוח שההתרחשות היתה יכולה לקרות גם בבית ספר אחר, טוב ככל שיהיה.

תכלס, הכוונה של כל הפעילות הזו היתה טובה, ועצם זה שצפיתי דווקא בפעילות הזו גרמה לי להיות קצת יותר אופטימי. מובן שאין לי כל כוונה להכפיש מורים נפלאים את בית הספר שגדלתי בו בין השאר, פשוט כי זו לא אשמתם.

קיצר הבנתם? אני בא בטוב, באמת.
שנתחיל?

 

ניצוצות

אני יודע להגיד שהיתה באולם הרצאה מפי אחת ממורות בית הספר.
על המצגת הופיע הלוגו של ניצוצות, והסתבר לי שמדובר בעמותה שפועלת מתוך רצון למצוא אצל התלמידים מוטיבציה פנימית ויכולת לאתר עבורם פעילויות משמעותיות ותחומי עניין שיהפכו לחלק מחייהם. הם עושים זאת באמצעות מנחים חיצוניים בעלי ניצוץ (תחום עניין) ייחודי, התלמידים בוחרים מנחה ויחד איתו לומדים על תחום העניין שלו.

מאוד אהבתי את הרעיון של תוכנית זו, אני רואה בה הזדמנות לתת ערך מוסף ללימודים בבית הספר ושבירת שגרה, הלוואי שבתי הספר היו מלמדים דברים כאלה כחלק מתוכנית הלימודים ולא באמצעות גורמים חיצוניים נפלאים כלשהם. השימוש בגורמים חיצוניים מבורך, אבל מאוד מוגבל ומגביל.

ההרצאה אמנם הכילה את הלוגו של ניצוצות אך היא הועברה ע”י אחת ממורות בית הספר, לפחות כך הבנתי. נושא ההרצאה היה הבחירות שלנו בחיים: המניעים שלהם, על בסיס מה אנחנו בוחרים במשהו או מקבלים החלטה, ההשפעה של הלחץ החברתי והציפיות מההורים. על פניו מדובר ברעיון נפלא להרצאה, בין אם הוא קשור לניצוצות ובין אם לא. בחירת הנושא מהווה גם היא הסתכלות רחבה יותר שהיא מעבר לתוכנית הלימודים. כיף שמכל שיעורי ההסטוריה, המתמטיקה והתנ”ל שיכולתי להקלע לתוכם, נכנסתי דווקא להראת העשרה מגניבה כזו. הלוואי ויהיו עוד כאלה, אני אספר להם מתי אני מגיע לדואר – כדי שיהיו מוכנים.

 

הרצאה מהיציע

לא לקח לי יותר מידי זמן כדי להבין שמשהו לא עובד פה, למרות הכוונות הטובות והיוזמה הנפלאה. ההרצאה התקיימה כאשר המורה עמדה על מגרש הפרקט לצד מסך הקרנה גדול, כאשר כל התלמידים צפו בה מהיציע.

אינני יודע מי החליט לערוך את ההרצאה באופן זה, ואולי הדבר נבע מאילוצים שונים ונכונים שמן הסתם לא הייתי חשוף להם. האופן בה עברה ההרצאה שידר ריחוק. להעביר הרצאה באופן הזה, פשוט לא עובד.

אם לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים מהמורה כשאנחנו יושבים בשורה האחרונה בכיתה, המרחק בין המורה שהרצתה לבין התלמידים הכי קרובים אליה היה יותר גדול מן המרחק מקצה הכיתה אל הלוח. אני לא יודע איך אפשר להקשיב ולהתרכז כאשר אתה כל כך מרוחק. זה הרגיש מאוד לא נגיש ולא פרקטי. המורה אף נזקקה למערכת הגברה כדי שקולה יישמע לעבר היציע. מערכת ההגברה יצרה אפקט קולי עמום שהקשתה אף יותר על ההקשבה.

אופן ההושבה פגם גם ביכולת של המרצה לשתף את התלמידים בהרצאה ובכך לעניין אותם יותר.

היה ניתן לדעתי להושיב את התלמידים ביציעים התחתונים על שפת המגרש, בכל מקרה היציע לא היה מלא וייתכן שהיה ניתן לשפר את חווית הקהל בהרצאה, בין אם חשיבה על צורת ישיבה שונה או מקום מתאים יותר.

הרבה פעמים אומרים – רחוק מהעין, רחוק מהלב. אם נדבר ממרחק, לא נצליח לחדור לליבם של התלמידים. אני תמיד אהבתי לשבת קרוב למורה בשיעורים שהיו נחמדים לי, כך הייתי מקשיב טוב יותר.

 

 

כמה מורים צריך כדי…

וכמו שאולי כבר הבנתם, הרבה הקשבה לא היתה בהרצאה. מספר מורים על תקן בייביסיטר ניסו ליצור אווירת למידה ביציעים, אבל התלמידים בחרו שלא לשתף פעולה.

תלמידים רבים נשלחו לשבת במקום אחר, ההרצאה הופסקה פעמים רבות על מנת להוציא תלמידים מהאולם לכיוון חדר המנהלת, והיה נראה שהתלמידים והמורים משחקים בחתול ועכבר במקום לקבל מסרים חיוביים ומעשירים.

ניסיתי להחליף מספר מילים עם מורה למדעים שליוותה תלמידים חזרה לבית הספר (שאגב לימדה אותי לפני יותר מעשור וזכרה במדויק את שמי – מדהים!). שאלתי אותה מה הולך פה, היא ענתה ש”מנסים להעביר הרצאה”.
היא אמנם אמרה זאת בחיוך אך היתה ניכרת האכזבה בתגובתה. גם היא הבינה שמשהו לא עובד פה.

אני לא יודע כמה הפורמט של הרצאה עובד בימינו אנו ואכן יעיל. אפשר היה להעביר את התוכן באמצעות פעילות שתערב הרבה יותר את התלמידים. שיעורים פרונטליים מחטיאים את המטרה, נשארים רחוקים מהתלמידים והלמידה באמצעותם לא מתקרבת ללהיות אפקטיבית. אין זה משנה כמה מורים ישמשו כשמרטפים וכמה “ששששש” יידרש באולם, העברת הרצאה לכמות כזו גדולה של אנשים, ביציע כל כך רחב, כשהמרצה כל כך מרוחק, פשוט לא עובד.

 

ומה אמרו התלמידים?

הספקתי לתפוס כמה תלמידים שיצאו או הוצאו מהאולם כדי להתרשם איך הם תופסים את מה שהולך פה. חלק מהתלמידים לא ידעו להסביר לי אפילו על נושא ההרצאה, כאילו הם בכלל לא היו בה. אחרים כן ידעו להגיד שזוהי הרצאה על בחירות, וכששאלתי אותם האם ההרצאה מעניינת אותם הם ענו באופן מאוד ציני, בגלגול עיניים. לא לגמרי שינה להם שהיה מדובר בשיעור העשרה מעבר לתוכנית הלימודים. אני בטוח שאם הם היו מצליחים להקשיב קצת לתוכן, הם היו מאוד מתעניינים בנושא המרתק הזה.

המוסד הזה שנקרא בית ספר, שכל מה שתיארתי מהווה דוגמה לחוויה יומיומית בו, פשוט לא עובד. המורים אינם אשמים, הם מנסים. הם מנסים להגיע ללב התלמידים ולעשות את מה שלימדו אותם לעשות – ללמד, להעביר חומר, להעביר הרצאה.

המורים, כמו שאנו מכירים אותם היום, צריכים לחלוף מהעולם. לא בגלל שמישהו אשם, לא בגלל שמישהו לא עושה את עבודתו, אלא בגלל שהתגובה לשינויים בחברתנו, בעולמנו, בסביבה העוטפת שלנו הם מאוד איטיים

.
זה מתחיל מהגדרה חדשה של תפקידם ושינוי ההכשרה באופן שיתן להם כלים נכונים להתמודד עם התלמידים של היום. גם התלמידים לא אשמים, הם פשוט אחרים, דור חדש, מיוחד ושונה שקשה להתמודד איתו.

יש ניצני שינוי, כדוגמת הרעיון לשיעור ההעשרה הזה. הם הרבה פעמים אינם מספקים ועדיין בגלל סיבות שונות לא צולחים. אולי שווה להשקיע ולהסתכל יותר על התמונה הכוללת, ולא על “מה” אנחנו מלמדים אלא דווקא על ה”איך” ולהסיק את המסקנות הנדרשות.

חינוך בעולם החדש זה אתם?

רוצים להמשיך להאזין ולקרוא? אשמח לשלוח לכם עדכונים, אעשה זאת רק שיש משהו באמת מעניין

שמרו על קשר

היי, אני טל

טל מוסקוביץ

הרבה מאיתנו בוחרים את הדרך שלהם על ידי מה ש”צריך” לעשות, או מדברים לפי מה ש”נכון” להגיד.

חינוך תופס כבר שנים מרכיב משמעותי בחיי ואני חושב שבשביל שינוי אמיתי צריך לשנות מוסכמות מהיסוד.

לכן אני שואף להמציא מחדש את החינוך בעולם החדש

פרקים אחרונים

פוסטים אחרונים