פיטורין: הצלקת שאף אחד לא מדבר עליה (ואיך להתמודד איתה)

אז איך יוצאים מזה?

זוכרים את הטוב

התחלתי לזכור את כל הדברים הטובים שעשיתי. לא רק בתפקיד הנוכחי, אלא גם בתפקידים קודמים. זה עזר לי להזכיר לעצמי שיש לי ערך. ממש ברגע של מועקה, אני נזכר שלפני שבועיים אמרתי משהו ממש חכם בפגישה, או שנתנו לי פידבק שעשה לי טוב.

אוספים פידבקים חיוביים

במקום רק לפחד, התחלתי ללמוד. ניסיתי להבין איך אני יכול להשתפר, מה אני יכול לעשות טוב יותר. אני מאוד קשוב לסביבה שלי ולמה אני יכול ללמוד. לאט לאט, התחלתי לאסוף קומפלימנטים ופידבקים טובים מהצוות. לא ביקשתי ישירות, פשוט הייתי קשוב לדברים הטובים שאמרו עליי. את הפידבקים האלה אני נוהג לאסוף במקום מיוחד שנקרא ״תיקיית חיוכים״, ממש תיקייה אישית של פידבקים ודברים שעשוים לי טוב על הנשמה, ואני נכנס אליה כשקשה לי.

נושמים עמוק

זה נשמע פשוט, אבל זה עובד. לקחתי הרבה נשימות עמוקות כשהחרדה הייתה מציפה. זה יכול להיות בתרגול קבוע כמו מדיטציה או גם תוך כדי היום.

מתרגלים הכרת תודה

כל בוקר הייתי מזכיר לעצמי דברים שאני מודה עליהם. זה עזר לי לשים דברים בפרספקטיבה.

זה לא רק אתם

אני רוצה שתדעו – אתם לא לבד בזה. הרבה מהמלווים שלי היום מתמודדים עם אותן חרדות. וזו בדיוק הדרך שבה אני עוזר להם להתמודד עם הפחד מפיטורין.

תירגעו!

אני רוצה שתזכרו משהו חשוב: להירגע, הכל בסדר.

כן, פיטורין זה קשה. כן, זה משאיר צלקת. אבל זה לא הסוף של הסיפור שלכם. זה פרק, לא הספר כולו.

אם אתם מתמודדים עם הפחד הזה, או אם חוויתם פיטורין לאחרונה, אני רוצה שתדעו שיש דרך החוצה. זה לוקח זמן, זה דורש עבודה, אבל אפשר להתגבר על זה.

זכרו את הערך שלכם. תלמדו, תשתפרו, תנשמו. ובעיקר – תהיו סלחנים כלפי עצמכם.

כי בסופו של דבר, הכל באמת יהיה בסדר!

וגם אם כרגע הכל נראה אבוד, אני כאן כדי לסייע, מוזמנים ומוזמנות לדבר איתי!

מה אתם ואתן חושבים? איך אתם מתמודדים עם הפחד מפיטורין? יש לכם טיפים נוספים לשתף?