הקריירה שלנו היא כמו רכבת הרים גדולה, מלאה בעליות וירידות. בפרק נירית כהן ואני מתמקדים בניהול והתכוננות לקראת הירידה הבאה בקריירה. אנחנו לומדים שלא ניתן להימנע מהירידות, שירידה לא חייבת להיות טרגית ובלתי נמנעת, ושאפשר וצריך להתכונן לירידה דווקא שאנחנו ביציבות. מדובר רק בפיסה מתוך הניסיון רב השנים של נירית במוכנות לשינויים בעולם התעסוקה, שבא לידי ביטוי גם בסדנה ובספר שלה “המדריך לקריירה בעולם משתנה”.
מה אפשר לעשות כדי להתכונן לירידה בקריירה? איך אנחנו בוחרים מה אנחנו משאירים מאחורה? איך אנחנו בוחרים מה ללמוד? ולמה נירית היא בעצמה דוגמה מצויינת למה שדיברנו בפרק? הצטרפו אלינו.
סיכום הפרק - באדיבות אנה גורליק
- ירידה במהלך הקריירה היא בלתי נמנעת, היא מתרחשת אחרי תקופה של יציבות. זה מאוד טבעי שלקריירה יש מחזוריות והדרך הנכונה היא לא להתייחס לירידה כאלה משהו שלילי, אלא משהו מאוד טבעי שקורה כתוצאה ממחזוריות של הידע (הידע שלנו מתיישן וצריך לרכוש ידע חדש), תעשיות משנות את פניהן, מקצועות משנים את פניהם ועוד.
- אנחנו צריכים במהלך התקופה לשחרר דברים שכבר לא רלוונטיים וללמוד דברים חדשים.
- מתי אנחנו משנים? רק כשקורה משהו? רק כשאנחנו מוצאים את עצמנו לא רלוונטיים ואז מתרחש רגע המשבר? או שעושים את זה כדרך חיים, בכל רגע נתון אנחנו משלבים בין העשייה של ההווה והתחלות של עשייה עתידית וכך רגעי הירידה משתלבים לתוך צמחיה של הדבר הבא.
- לעתים צריך לרדת על מנת לעלות שוב – ניהול הקריירה שלנו צריכה להיות במחזוריות.
- ההבנה שאחרי היציבות תגיע ירידה צריכה להיות חלק מהתפיסה של החיים שלנו – אנחנו צריכים לחפש את הסימנים.
- הסימנים יכולים להיות פנימיים: ״לא בא לי יותר״, ״מעניינים אותי דברים אחרים״, ״אין תחושת סיפוק״.
- וגם סימנים חיצוניים: שינוי ארגוני, לא קיבלתי תפקיד, מישהו נתן לי משוב לא טוב, אולי נכנסתי לתפקיד שתמיד רציתי אבל גיליתי שזה לא מעניין אותי במיוחד, שלא כיף לי בחברה ועוד.
- כשאנחנו יודעים שהירידה תגיע, אנחנו מחפשים את הסימנים, לא כסימנים לסכנה אלא סימנים למתי צריך להתחיל לעשות משהו ולשאול את עצמנו שאלות – האם הסימנים קטנים וניתן לשפר אותם או סימנים גדולים ולהתחיל לחשוב מה הדבר הבא, מה מעניין אותי, אילו הזדמנויות מעניינות צצות במרחב של התפתחות.
- העולם של היום הרבה יותר דומה לקיר טיפוס – בוחרים איפה לשים את הרגל בשלב הבא וזה מה שיאפיין את השלב הזה.
- היציבות היא לא לעולם, אלא חלק בלתי נפרד ממחזור הקריירה שלנו ותמיד צריך להיות מוכן למי שתרצה להיות מחר.
- גם כשהכל יציב צריך שיהיה לנו אזור של מודעות – תשומת לב לפיתוח עצמי, להבין איך נעשה את העבודה שנרצה לעשות מחר (לא רק להתמקד במה שעושים היום), איפה נוצרים פערים, ואיך בונים מיומנויות נוספות שישאירו אותנו רלוונטיים לשוק התעסוקה.
- במידה וטוב לנו בעבודה והיציבות טובה לנו עדיין צריך לשאול את עצמנו – כיצד אדע מה שאני לא יודע? כיצד אכיר אנשים חדשים שארצה לרתום אותם לעבודה? אכיר זוויות אחרות בארגון.
- בניית קשרים, לנהל את הלינקדאין, להתפתח מבחינה מקצועית בכל רגע נתון ולא רק כשאנו חווים רגעי משבר.
- הרבה מאוד הזדמנויות בעולם העבודה וגם מחוצה לה מתחילות בשיחות מחוץ לעבוד. נרצה שהשם שלנו יעלה במצבים שבהם מחפשים אנשים מתאימים למשימה חדשה.
- צריך שאנשים ידעו עלינו, יכירו את הכישורים שלנו וזה מתרחש בשיחות עם אנשים, מפגשים, כנסים, חיבור לנהר המידע של האנשים ולפתיחת עיניים למתרחש סביבנו.
- הזמן הכי טוב להתחיל הוא כשטוב לנו.
- מאוד מאוד חשוב לפעול ליצירת רשת הקשרים שלנו – אולי נשמע על משהו חדש שמעניין אותנו, תפקיד מעניין שנוצר, דברים מעניינים שקורים במקום אחר, תחום עיסוק חדש שנרצה לעבור אליו.
- צריך להבין מה יהיה הדבר הבא על מנת שנוכל להישאר להיות רלוונטיים.
- הכנה לקראת הירידה – מה עושים אחרי שהבנו שהולכת להיות ירידה?
- לשאול לא רק מי אני, אלא מה אני רוצה להיות? ישנם חלקים בזהות המקצועית שלנו שמשתנים כל הזמן, יש להבין מה נרצה להשאיר מאחור שכבר לא רלוונטי להתקדמות שלנו.
- אם לא נעשה את זה, כל ההזדמנויות שיגיעו אלינו יהיו דומות למה שאנחנו עושים בהווה ולא נצליח לשנות כלום.
- מה צברנו עד כה על מנת לעזור לנו להתקדם לדבר הבא שנרצה לעשות – גם בקורות חיים ננקה דברים שעשינו ונכתוב דברים שנרצה לעשות עם הכישורים שצברנו.
- כיצד לשכלל? הכרויות עם עולמות תוכן אחרים, מיומנויות רכות, מיומנויות מגשרות (מיומנות שאפשר להתאים גם למקצוע אחר), למצוא את מה שאנחנו יודעים לעשות שצריך בעוד מקומות, וגם איך קוראים לזה שם – איך קוראים למקצועות שצריכים את הידע והניסיון שלנו. יש המון מקצועות שאפשר לחבר ביניהם בעזרת מיומנויות דומות.
- מקצועות בצמיחה בהייטק – הם מקצועות לא טכנולוגיים. תסתכל על המיומנויות והניסיון שלך ואיפה צריך כאלה ומה הפער שצריך להשלים על מנת שיתייחסו אלינו כאל רלוונטיים.
- להרשות לעצמנו לפגוש אנשים מבלי שצריך משהו, לקרוא מבלי שמישהו אמר, ללכת למפגשים מבלי שאמרו לנו ללכת אליהם – הרעיון הוא להיתקל באנשים, בידע ולראות עוד דברים שיכולים לעניין אותנו ועוד זוויות מעניינות שלא ראינו קודם.