כמה פעמים בשבוע אנחנו נותנים לעצמנו לעצור, לשקוט, ליצור לנו מרחב שוטטות ריק שבו אנחנו מתבוננים בעצמנו באמת? מתי אנחנו מרשים לעצמנו לא לדעת, להתבונן באי הוודאות, ולאפשר לעצמנו להיות פגיעים ואותנטיים בפני עצמנו? אנחנו רגילים לשעוט קדימה, להיות חזקים, אבל העצירות השקטות האלה יכולות להאיר לנו את הדרך. 

עדי ואן ולסן היא אמנית רב תחומית ומלוות יזמים ומנהלים, והיא הגיעה לדבר איתי על איך מנהלים את המרחב המבאר הזה שהוא רק שלנו. מה עושים שם? מה נסיק משם? ואיך אפשר לחבק את אי הוודאות ולהבין שאנחנו באמת מספיקים כדי להתמודד איתו? פרק מיוחד מאוד לפניכם, תצטרפו!