fbpx

שיעורי בית – זירת מלחמה

תמיד שנאתי שיעורי בית.

אני זוכר את שיעורי מתמטיקה בכיתה ו’ שנלמדו עם המחנכת, ואת 5 דקות האחרונות בה כל הלוח מתמלא במספרים של תרגילים. אני זוכר את החוברות העבות שחילקו לנו יחד עם התעודה בשביל “לא לשכוח את החומר” בחופשת הקיץ. תמיד עשיתי אותם בלחץ ביומיים האחרונים, שכחתי את החומר, ולא קרה פעם שהמורים באמת בדקו את זה.

אני זוכר את כל אותם המקצועות שלא הכנתי בהם שיעורי בית כדרך קבע. עד היום אני זוכר את המורה לערבית שמידי שיעור סימנה במחברתה שהגעתי ללא שיעורי הבית, כמעט באופן אוטומטי. אפילו במתמטיקה בכיתה יב’ בקושי הכנתי את שיעורי הבית מכיוון שהמורה בכיתה הסבירה את החומר בצורה כל כך טובה, שפשוט לא הייתי צריך אותם.

 

למה כדאי לעשות שיעורי בית

בשיעור ממוצע בבית הספר רוב הזמן מוקדש להעברת חומר כלשהו. ברוב הפעמים מדובר בחומר שמועבר בצורה תיאורטית, מהפה של המורה אל האוזן והמחברת של התלמידים.

כולנו שמענו על כל אותם המחקרים שאומרים שכדי שנבין באמת מה שלמדנו בכיתה אנחנו צריכים לעיין בו שוב בבית.

דרך שיעורי הבית אפשר להגדיל את הסיכוי שתלמידים יעיינו בחומר בשנית ואם על הדרך יפתרו גם כמה תרגילים – מה טוב.

שיעורי הבית יכולים לעודד פתירת בעיות באופן עצמאית ולהגביר את מעורבות ההורים בתהליך הלמידה של ילדם.

עד עכשיו, נשמע מאוד הגיוני. אז על מה כל המהומה?

 

זה באמת עוזר?

בשנים האחרונות התחילו לחקור קצת יותר לעומק את האופן בו שיעורי בית מקדמים למידה טובה יותר.

מרבית המחקרים מסוכמים במאמר הנ”ל שתורגם לעברית ע”י “הגיע זמן חינוך”.

מדד עולמי חשוב בשם “טימס”, למשל, הוכיח שמדינות שמקבלות ציונים יותר גבוהים במדעים ובמתמטיקה עושות פחות שיעורי-בית בהשוואה למדינות שמקבלות ציונים יותר נמוכים, ויש בהן הרבה יותר שיעורי בית.

המחקרים בתחום מראים כי לשיעורי הבית יש יתרונות גדולים כשמדובר בתלמידי תיכון אך כאשר אנו מדברים על תלמידי יסודי- התמונה מתהפכת ונמצא כי שיעורי הבית משיגים אפקט הפוך.

שיעורי הבית לפי המחקרים גוזלים זמן רב מידי, באים על חשבון זמן אישי או משפחתי, במיוחד שמגייסים למטרת הכנת שיעורי הבית את אבא, אמא, האחות הגדולה ויושבי הבית.

דבר נוסף, תאמינו או לא, אנחנו לא נולדנו זהים. כל אחד מאיתנו לומד באופן שונה, ושיעורי הבית יחד עם אופן העברת השיעורים בבית הספר לא מצליחים לפנות לכל סגנונות הלמידה הקיימים. עבור חלק מהתלמידים מדובר במשימות מאתגרות שעוזרות להפנים את החומר המקצועי בעוד שאצל אחרים מדובר בסתם תיק מעצבן ומשעמם שיכול לגרום לאיבוד עניין טוטאלי במקצוע ובלימודים.

תכלס, גם הרבה מאלה שמכינים את עבודת הבית בעצם מעתיקים אותם מהחנון של הכיתה בהפסקה. בהרבה מקרים מדובר דווקא בתלמידים החלשים שהכי צריכים אותם אך הם לא מכינים את שיעורי הבית בגלל משתנים סביבתיים שלא תלויים בהם ישירות, הם פשוט לא מקבלים את העזרה המתאימה.

 

מהפכת שיעורי הבית

המחקרים הובילו לצעקה אדירה בנושא בהובלת מומחה לחשיבה יצירתית, דר’ אייל דורון, שיצר את “מהפכת שיעורי הבית”.

 

דר’ דורון לא קרא לבטל לאלתר את שיעורי הבית, אלא לחשוב עליהם ועל מטרתם מחדש, להתאים אותם לצורות הלמידה השונות ולצרכי התלמידים השונים. הוא טען כי שיעורי הבית של היום משעממים, תורמים לירידה דרסטית במוטיבציה והסקרנות הטבעית של ילדים וקרא להפוך אותם לכיפיים יותר, לנגישים יותר עבור הלקוחות של מערכת החינוך – התלמידים.

דבריו של דר’ דורון שהופצו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת הגיעו כמעט לכל בית בישראל ואפילו ולמשרד החינוך שהגיב בהתאם.

 

לבטל את שיעורי הבית

תגובת משרד החינוך היא חד משמעית: צריך לבטל את שיעורי הבית.

אה רגע, היא בעצם לא חד משמעית, כי מדובר בתלמידי יסודי, לא מדובר במקצועות המתמטיקה והאנגלית. משרד החינוך גם ביקש להוסיף כי בכל מקרה ההחלטה לגבי שימוש בשיטת שיעורי הבית היא נמצאת אצל המורים והצוות החינוכי באופן מלא, הוא רק המליץ, או הכתיב, או אמר, או דרש – לא להעניש תלמידי יסודי שלא הכינו שיעורי בית.

יצאתי יותר מבולבל ממקודם. הסיקורים התקשורתיים יצאו בכותרות מפוצצות שיצרו כאוס אדיר וברובם לא היו מדויקים, ולאחר הפרסומים הראשוניים משרד החינוך הציף עוד ועוד הבהרות.

תאמינו לי, לא הבנתי בשביל מה היה צריך את כל הכאוס הזה. אני מנסה לחשוב על הסיטואציה המגוחכת שמורה מטילה על תלמידיה שיעורי בית והתלמידים עונים ש”משרד החינוך אמר…”. תחשבו על המצב החסר אונים שבה נמצאת המורה שנמצאת בדיוק בין הפטיש לסדן.

הנחיות כעין אלה שמונחתות מלמעלה וישר מופצות בכלי התקשורת, בהירות ככל שיהיו, הן אף פעם לא חד משמעיות. אולי הכוונה מאוד ברורה למנסחי ההנחייה במשרד החינוך אבל בהמון מקרים השטח נותר מבולבל ולא מצליח להסביר את הרציונל לתלמידים, להורים, וגרוע מכך – לעצמו. המורים נותרו מבולבלים, ללא כלים ממשיים להחליף את שיעורי הבית במשהו אחר. לא ירדה הנחיה של “מה כן”, אלא רק “מה לא”.

לא ברורה לי גם ההפרדה בין המקצועות ה”חשובים” – מתמטיקה ואנגלית, לבין המקצועות ה”לא חשובים”. זה נראה כאילו לא אכפת למשרד החינוך “לסכן” את אופן הלמידה של המקצועות ה”לא חשובים”. זוהי איננה הנחיה מפורשת, מדובר בהימור, בהקשבה לרוחות מנשבות כלשהן בשטח ולא בניסיון לחולל שינוי אמיתי וקו חשיבה חדש.

 

אסיים ואומר שההחלטה לגבי שיעורי הבית צריכה להיות מותאמת לכל תלמיד, לכל צורת למידה ולכל מקצוע. יש צורך לקיים חשיבה מעמיקה בנושא ולעזור למורים לפתח כלים חלופיים להשגת המטרות של העמקת הלמידה. לא מן הנמנע שתלמידים שונים יקבלו שיעורי בית שונים, אני לא רואה בכך כל רע. כל עוד התלמידים מתעניינים במקצוע, סקרנים ובעלי מוטיבציה – אנו משיגים את מטרתו

 

אז מה איתכם? צריכים עזרה בשיעורי הבית? מוזמנים להשמיע את דעתכם בעניין !

 

חינוך בעולם החדש זה אתם?

רוצים להמשיך להאזין ולקרוא? אשמח לשלוח לכם עדכונים, אעשה זאת רק שיש משהו באמת מעניין

שמרו על קשר

היי, אני טל

טל מוסקוביץ

הרבה מאיתנו בוחרים את הדרך שלהם על ידי מה ש”צריך” לעשות, או מדברים לפי מה ש”נכון” להגיד.

חינוך תופס כבר שנים מרכיב משמעותי בחיי ואני חושב שבשביל שינוי אמיתי צריך לשנות מוסכמות מהיסוד.

לכן אני שואף להמציא מחדש את החינוך בעולם החדש

פרקים אחרונים

פוסטים אחרונים