fbpx

פרק 20 – אדפטיביות, אג'יליות ומה שביניהם עם בני רייך

פרק 20 – אדפטיביות, אג'יליות ומה שביניהם עם בני רייך

להאזנה ל-SKILLS באפליקציות:

מתי לאחרונה חישבת מסלול מחדש? מאפס? מתי קרה לך שהתעסקת בפרוייקט כל כך הרבה זמן, ורק בסוף הבנת שצריך להתחיל הכל מהתחלה? האם גם לך קשה לנהל את הזמן? לתעדף בין קצת שקט לעומס העבודה?

יחד עם בני רייך שלא מפסיק לדבר על הצד הרך והאנושי בניהול מוצר אנחנו מבינים שאדפטיביות ואג'יליות קיימים גם בחיים עצמם. אז איך אדפטיביות יכולה לעזור לי להתנהל? למה פרודוקטיביות באה לפעמים כנגד? איך אפשר לנהל את הזמן, להרגיש חופשי אבל גם מחוייב למה שחשוב לי?

היכונו לפרק אג'ילי ומשתנה, כסיפתח ליום העצמאות שלכם.

אדפטיבי ואג'ילי

אז מה זה בכלל להיות אדפטיבי? להיות אדפטיבי זה להיות בעל היכולת להשתנות ולהתאים את עצמך לסיטואציות. במילים פשוטות יותר, בעולם החדש להיות אדפטיבי זה להיות מוכן לכל שינוי ולדעת לחשב מסלול מחדש. אנחנו יכולים להחיל את המושג בעולם המקצוע, אבל לא רק, כי מדובר במיומנות שנוגעת בכל תחומי החיים. בעולם המקצועי, להיות אדפטיבי זה בעיקר לדעת להתפתח עם המקצוע, לא לפחד משינויים ומללמוד דברים חדשים ולגלות גמישות בין כל העיקשות שמלווה אותנו במקצוע.

גם את המושג אג׳יליות, המגיע מעולם התוכנה והמוצר, ניתן להחיל על כל תחומי החיים. מדובר ביכולת להתכונן מראש לשינוי. אולי אפילו יותר ברמה המחשבתית מאשר בפועל, ההבנה ששינויים תמיד קורים והיכולת להתכונן לבואם, ואף לחבק אותם לדרכך. לאו דווקא מדובר בחלוקת תכנית עבודה ארוכה להרבה חלקים קטנים, אלא באופן כללי, להיות בעל מטרה וחזון בלי לזנוח את הידיעה שהעולם ישתנה, יתפתח ויתן לנו פידבקים שיכוונו אותנו בהמשך הדרך שעלולה להיות שונה מזו שתכננו בהתחלה.

למה לי בכלל להיות אדפטיבי?

בראש ובראשונה, כי זה העולם. העולם בו אנחנו חיים לא רק רץ אלא גם פונה פניות, חלקן מאוד חדות, ואם אתה לא מסוגל להדביק את הקצב אבל באותה הנשימה גם להאט ולהכין את עצמך לקראת הפניה אתה לאבד את הדרך בשוק וגרוע מכך להתרסק. הסיבה השנייה היא בשביל עצמינו, להעשיר את עולם התוכן שלנו, לשמור על ראש פתוח, ולהעמיק ביותר מתחום אחד. הדרך הזו נותנת מקום לאותו הפלפל שאנו מייחלים בשגרה השוחקת הן בחיי העבודה והן בחיים האישיים.

הפחד להישאב

זה יכול להישמע קצת מפחיד. מה אם נכנס לסחרור של עודף אדפטיביות עד כדי כך שבסוף הדרך, אם בכלל נגיע אליה, כבר לא נשיג את המטרה מרב כל השינויים? ומה בכלל יותר חשוב? המטרה או הדרך? הדרך לצאת מהפלונטר הזה היא להסתכל על הדרך גם כמעין מטרה משנית. למשל, כשאנחנו עוסקים בשאלה הידועה של ״מה אנחנו רוצים ללמוד, ואם בכלל?״ אנחנו צריכים לשאול את עצמינו איזה ערך נקבל מהלימודים עצמם, לכל הטווחים, ולא רק מהתואר שנחזיק בתום שנות הלימוד.

אבל גם הצד השני לא זוהר, לפעמים גם המרוץ אחרי הפרודוקטיביות, שמרגיש דבר מאוד מספק באותו הרגע בו אנחנו מנצלים נכון את הזמן, יכול לשים לנו רגל. פרודוקטיביות באיזה מחיר? לפעמים אנחנו יכולים לעשות דברים בצורה מאוד פרודוקטיבית וחסכונית בזמן, אבל צורה שגם בטווח הארוך לא תלמד אותנו דבר ולא תיתן לנו אף ערך מוסף. בנוסף, לפעמים השגרה הפרודוקטיבית והלחוצה מונעת ממנו את כל הדברים שבכלל לא ידענו שאנחנו מסוגלים לחשוב עליהם.

לא לנהל את השעה

אחת הדרכים הכי טובות לאזן את המצב הזה בו אתה נשאב יותר מידי לדרך אחת היא לא לנהל את השעה, אלא יחידת זמן קצת יותר גדולה או אולי אפילו את האנרגיה לאורך זמן. חשוב להבין שהיום זה לא כמו אתמול ולא כמו עוד שבוע, ולכן לא ניתן לנהל כל דקה, באותה הנשימה חשוב כן לנהל משהו, כן לתעדף. אז איך מתעדפים? אתם עושים את זה ממש עכשיו. כל דבר שאנחנו עושים בין אם במכוון או לא הוא תעדוף. גם לשבת ולראות טלוויזיה זה לתעדף, וזה ניהול שצריך להיות בראש כל הזמן. אין דבר כזה ״אין לי זמן״, אלא. ״אין לי זמן לx״ כך שלמעשה האתגר בלתעדף הוא לקבל החלטה על מה אתה לא עושה לא משנה מה. על מה אתה מוותר. כי מה חשוב אני יודע.

חופש בתך מסגרת

זה מתחיל במיינד, הראש צריך להיות מכוון מטרה בעוד שהגוף לאו דווקא חייב לקדם אותה באופן ישיר בכל שניה ביום. מותר לנו לצאת לנפוש, הרעיונות הכי טובים שלנו עלולים לצוץ כשאנחנו לא חושבים על דבר באופן אקטיבי. אבל סוד ההצלחה הוא האיזון הזה שבין לצאת לחופש, להתאוורר, לא להשתעבד לפרודוקטיביות אבל להיות תמיד גם מכוון לאיזשהי מטרה גדולה כך שגם את החופש הזה אנחנו נדע לנצל למסגרת הזאת באופן שלא משעבד אותנו לעבודה עצמה. דוגמא מצוינת היא הרשתות החברתיות, הרבה אנשים בימינו מסכימים על הערך העצום שטמון בהן ובגלילה יומיומית בפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכו', אבל אם אנחנו באמת רוצים להפיק את המיטב מהרשתות, חשוב שנשים לב שהערך החיובי עולה גזל הזמן.

אז מה עושים בתכלס?

בני מצהיר על עצמו כי הוא אינו אדם שמקדיש את עצמו רק לתכלס, וכשזה מגיע לטיפים פרודוקטיביים על אחת כמה וכמה. הוא מחפש יותר לעורר מחשבה שתעזור לכל אחד מאתנו, בשל השוני בנינו, למצוא את הדרך שמתאימה לו. השיטה הנכונה לכל אדם תמצא על ידי החשיבה של כל אדם על עצמו ועל אופיו.

אבל אם בכל זאת הוא מתבקש לתת לנו משהו, אצל בני זה פשוט לתכן. הוא מספק על עצמו שבתחילת כל שבוע להסתכל על המשימות ומתעדף אותן.

טיפ נוסף הוא במקום ללכת ישר לתכנון מפורט של המטרה הגדולה למצוא את הצעד הראשון. לבנות תכנית גדולה זה קל, אבל לבנות תכנית מפורטת זה קשה עד כדי שבירה. בני ממליץ להתחיל עם צעד א׳, משם, שיהיה לנו יותר קל להגיע לצעדים ד׳ וה׳ ועד למטרה, או שנבין שאנחנו בכלל לא מעוניינים בכל אלו. מעבר לכך יש סכנה בלתכן בצורה מדוקדקת מטרות סופיות לפני שבכלל יש לנו אמצעים לכך ולכן יש להעניק לצעדים הראשונים, עליהם הרבה פעמים נשענים כל שאר הצעדים והמטרה, את הכבוד הראוי להם. אין פה אמרה שלא כדאי לתכנן לטווח ארוך, אבל בהחלט לא לתכנן לפרטים עמוקים מידי לפני שפרטנו את הבסיס. 

בסוף כל הטיפים חשוב גם להציף, הפרודוקטיביות היא חשובה- אבל הכל אישי. חשוב לא להלקות את עצמך אם לא הצלחת לעמוד בדיוק ביעדים, בצעדים ובמטרות שהצבת לעצמך. למעשה, עצם ההלקאה הוא לא פרודוקטיבי במיוחד ועלול רק לפגוע.

איזון הוא המפתח

בסופו של דבר זה הכל עניין של איזון. לדעת לתכנן הכל מראש ולהשאיר את הקצוות פתוחים. לתכנן לטווח הרחוק אבל לא יותר מידי לעומק. להציב כללים אבל לא להלקות את עצמך כשאתה לא עומד בהם.

אם צריך לסכם בקצרה את השיחה הזו עם בני רייך עלינו לגבש כיוון כללי וחזון תך הידיעה שהאסטרטגיה ואף המטרה עלולה להשתנות. ואת התכנון הזה יש לעשות בראש ובראשונה במיינדסט, עלינו להכיר במציאות, ועלינו להכין את עצמינו הן את הראש והן את הנפש לדרך אליה אנו יוצאים.

לקריאה נוספת

בני רייך בפייסבוק ובלינקדאין

״ask benny" – הצד הרך והאנושי של ניהול מוצר

הפודקאסט "ניהול מוצר גירסת הבמאי"

פרק 16 – איך להנהיג שינוי עם שלמה אבס

רוצים לבחור את הפרק הבא? הצטרפו לערוץ הטלגרם

לקהילה “BeRelevant – מיומנויות העולם החדש”

music by https://scottholmesmusic.com

עריכת הפרק וכתיבת תקציר – נועה ברכה

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

למידה מתמשכת מתחילה כאן

למה ללמוד לבד כשאפשר ללמוד ביחד?