fbpx

יוצרים צמיחה

כבר זמן רב שאני מנסה להימנע מספרים בעברית, ולא כי הם לא טובים – אלא כי אני רוצה לעבוד על האנגלית שלי.
אבל בזמן הזה המשכתי לאצור ספרים נוספים לאוסף שלי, ואחד מהם הוא "יוצרים צמיחה" של ערן גפן

"יוצרים צמיחה" עוסק במנהיגות ויצירתיות עסקית, חדשנות, טכנולוגיה, תרבות ארגונית, יזמות ושיווק. הוא מספק השראה וחומר למחשבה לצד כלים ליישום בפועל של תהליכי עבודה, קבלת החלטות ויצירת תרבות ארגונית. 

חצי שנה הספר הזה ישב על המדף, רק חיכה שאקרא בו. דווקא עכשיו, באחת התקופות העמוסות והמרגשות של חיי, כשאני מדלג בעצמי בין שלושה או ארבעה ספרים אחרים, כשאני בשיא הלחץ, שלפתי אותו מהמדף. 

ווואו איזה ספר מיוחד! הוא מחולק לקטעים קצרים של 2-3 עמודים מה שמקל על לקיחת ההפסקות, אין לו התחלה וסוף, וכשדיפדפתי הלאה פשוט כל עמוד היה עוצמתי ברמות. הוא אחד הטובים שקראתי בעברית והוא מכריח אותך לחשוב הרבה אחרי שסיימת עוד קטע.

הנה כמה מהתובנות שהכי חיזקו אותי מהספר:

חדשנות היא לא תמיד ליצור משהו חדש

אנחנו רגילים לחשוב שחדשנות חייבת להביא משהו חדש, כשמה כן היא: להיפתח לסל מוצרים חדש, לקהל לקוחות חדש, לטכנולוגיה חדשה, להביא מבחוץ.

אבל חדשנות היא דווקא לחזור למקורות, לערכים הפנימיים שמנחים אותנו, ולתת להם אינטרפטציה חדשה דרך חוויה. לדוגמה- כשג'ובס חזר לאפל הוא ביטל מאות מוצרים שאפל התעסקה בהם, כ-70 אחוז מהם, והתמקד רק בארבעה. כך הוא הציל את אפל.

ספרינטים מול מרתונים

בכל עולם התוכנה רצים עכשיו בספרינטים. ספרינט רודף ספרינט, אבל השאלה הגדולה היא לאן רצים?

אנחנו רגילים לשאול את עצמנו מה הולך להשתנות בשנים הבאות, אבל מאתגר יותר לשאול מה לא הולך להשתנות בשנים הבאות, זה המרתון שלנו. אמזון טוכנת שגם בשנים הבאות אנשים ירצו מוצרים טובים ובזול, וזו המטרה שלה, זה המרתון שלה.

החשיבה על מרתון היא אחרת. היא מצריכה מאיתנו סבלנות, בניגוד לתחושה של ניצחונות מהירים שבאה לידי ביטוי בספרינטים. ערן התייחס בהמשך הספר לתוכנית האישית שרקם כשפתח את חברת האסטרטגיה שלו, שנפרסה על גבי 5 שנים. הוא הבין שהוא יחווה תסכולים, בעיות, הוא לא יראה הרבה כסף בשנים הראשונות, אבל אם הוא יעבור את כל זה הוא יעמוד על הרגליים תוך כ-5 שנים.

כישלונות מפוארים מביאים להצלחות מפוארות

רבות דיברתי כאן על כישלונות, ועוד לפני הספר האמנתי שכישלונות, למידה והסקת מסקנות הם הכרחיים להצלחה. 

כאן ערן הביא סיפור מדהים של צוות שרצה להקים משחק מחשב משוגע, אבל למשחק הזה לא היו קונים. רק כדי לגייס מספיק כסף כדי להמשיך את פיתוח המשחק הוא השתמש במנוע הגרפי של המשחק כדי להקים משהו אחר שיניב הכנסה – במקרה זה היה אתר התמונות פליקר שהפך לרשת חברתית לצלמים מקצועיים. לאחר שצברו מספיק כסף הם חזרו לפתח את המשחק מהתחלה, אבל גם הפעם נכשלו, וכדי לכסות על ההפסדים הם הוציאו לשוק תוכנת מסרים מיידיים שבנו בשביל הצוות – וכך נולדה סלאק.

מדהים איך המיקוד שלהם לא היה בפליקר, ולא בסלאק, ומדובר בשתי פלטפורמות תקשורת מהחשובות שידענו.

באיזה עסק אני?

זו השאלה שתשנה את הכל.

מייסד ומנכ"ל נטפליקס שאל את הצוות שלו: "באיזה עסק אנחנו?", והם ענו שנטפליקס בעסקי הבידור. התשובה שלו הייתה שנטפליקס בעסקי השינה. הם מתחרים בשנות השינה שלנו, והמטרה שלה היא להשתלט על כל רגע בשעות הפנאי שלנו. כך גם סודה סטרים איננה בעסקי מכשירי החשמל, אלא בעסקי המשקאות.

שימו לב שזו הצעת ערך אחרת לגמרי שיכולה לפתוח את החברה לתחומים אחרים. איך שנגדיר את העסק שלנו זה בעצם הסיפור שאנחנו מספרים, ויש לכך השפעות רבות גם על איך תופסים אונתו – במקרה של סודה סטרים, האם שמים את המכונות שלהם יחד עם מוצרי חשמל אחרים, או ששמים אותם יחד עם משקאות אחרים. זה דבר שונה לגמרי!

ואם אני לוקח את זה אלי, אני לא בעסקי יצירת התוכן ולא בעסקי הפודקאסטים. אני בעסקי הצמיחה וההתפתחות. הצעת הערך שלי כוללת בין השאר בלוג ופודקאסט, אבל למשל גם מוצרים טכנולוגיים נוספים, וכאן בא לידי ביטוי ניהול מוצר. אגב, דבר רע להגיד למשל הוא שאנחנו בעסקי הטכנולוגיה, כי טכנולוגיה היא אף פעם לא המהות

מהות החיים

אחד המשפטים שבא כאנקדוטה משנית בלבד אך הוא עולם ומלואו: מהות החיים היא לאחוז ביד אחת שני ניגודים מושלמים ולדעת להכיל אותם.

מה המשפט אומר? שבמקומות שאחרים רואים ניגוד, אנחנו יכולים וצריכים לראות הזדמנות. באופן אישי רבים רואים בעיסוקיי בתחום הצמיחה, ההתפתחות והטכנולוגיה כסוג של ניגוד: אלו תחומים רכים, וטכנולוגיה נתפס לפעמים כתחום קשה וריאלי. אבל דווקא מהניגודיות הזו אני רואה הזדמנויות רבות להיות אחר, לתת ערך אחר ולעשות דברים אחרים.

לחזור להיות ילדים

ילדים אוחזים בדמיון שלהם כבסיס להבנה שלהם את העולם, להבנת הרגשות והמחשבות שלהם. ככל שאנחנו גדלים אנחנו מאבדים את היצירתיות שלנו, מאבדים את הדמיון שלנו ופועלים באופן מכני יותר. ככל שאנחנו מתבגרים המתח בין "נכון" לבין "משוגע" נעשה גדול יותר ויותר

אנחנו לא מוציאים החוצה את היצירתיות שלנו, את הדמיון שלנו. אנחנו מתייחסים יותר מידי ברצינות לעבודה שלנו, ולא קולטים שהיא סה"כ ארגז חול ענקי, ושהקוביות ולגו שהיו לנו כילדים הפכו להיות חברות ומוצרים. זה רק משחק!

 

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

למידה מתמשכת מתחילה כאן

למה ללמוד לבד כשאפשר ללמוד ביחד?