"אם לא למדתם Soft Skills בזמן שרכשתם השכלה, כנראה שבזבזתם את הזמן שלכם". זו הייתה השורה התחתונה בפוסט שראיתי באחת מהקהילות שאני חבר בהן. הפוסט מתייחס לסקילס החשובים ביותר ב-2020 ע"פי לינקדאין.
אתם יודעים שאני חסיד של למידה בכלל ושל למידת מיומנויות בפרט. אני לא מסכים שלמידת מיומנויות וידע כלשהו הם בזבוז זמן, ובפוסט זה ארחיב למה.
תהיו סלחניים, תזרמו. אני הולך לעשות כאן משהו בלתי אפשרי, משהו שאני לא מאמין בו, ולהפריד לגמרי את המיומנויות לשתיים – רכות וקשות. לדעתי הן בכלל לא ניתנות להפרדה, אבל אני חייב לעשות פירוק והרכבה. רק כך אוכל להוכיח שאנחנו צריכים ללמוד ולטעום משתי המשפחות, ושבטח למידה של אחת מהן היא לא בזבוז זמן.
רגע של טרמינולוגיה
אין לי מושג איפה זה התחיל, אבל לצערי הרב החלוקה בין מיומנויות "קשות" למיומנויות "רכות" די רווחת ומקובלת. זה גורם לחלק לחשוב בטעות שמיומנויות "רכות" הן פחות חשובות, בהשוואה למיומנויות הקשות. המיומנויות הקשות קלות יותר למדידה, להערכה ואפילו ללמידה, בעוד שמיומנויות רכות נתפסות לפעמים כבלתי ניתנות ללמידה, והאמת שקשה לפעמים לתפוס מהן בדיוק. הרוב גם בטוחים שההבדל ביניהן הוא דיכוטומי. אני מנסה להוכיח אחרת.
בהמשך הפוסט לא אדבר על מיומנויות רכות וקשות, אלא על מיומנויות מקצועיות ומיומנויות אמיתיות. את המונחים האלה הציע סת' גודין במאמר ארוך על החשיבות של מיומנויות אמיתיות (רכות).
איך ידע הופך לתוצר
ככלל, מיומנויות מקצועיות מקשרות בין ידע לידע, או בין ידע לתוצר. הן עוזרות לנו להתבסס על ידע מקדים או ראשוני, לפתח אותו, לבנות עליו עוד כמה קומות של ידע עד שהידע מספיק בשל כדי להפוך לתוצר – מוצר, רעיון, מצגת, וואטאבר.
למשל מיומנויות טכנולוגיות כמו תכנות מקשרות בין ידע של הפעולות שאנחנו רוצים שמחשב יעשה לבין התוצר הטכנולוגי שלנו, כתיבה עוזרת לנו להפוך מידע יבש לתוצר אחר – כתבה, בלוגפוסט וכדומה. ניהול פרוייקטים היא מיומנות שבהינתן זמן, כסף ומשאבים ויוצרת מהן תוצר מוגמר, ויש לכך שיטות רבות. שליטה באקסל עוזרת לנו לנתח נתונים ולהסתכל עליהם בדרך אחרת.
עולם שכולל רק מיומנויות מקצועיות הוא העולם שממנו אנחנו הכי מפחדים – עולם הרובוטים. בעולם כזה אולי יש הרבה תוצרים, אבל אסור לנו לשכוח שלקוח הקצה של התוצרים האלה הוא בן אדם ולא מכונה. עולם כזה בני האדם לא יצליחו להבין ולא להשתמש בתוצרים שלו, בדיוק כמו בסרטים הבדיוניים ובתחזיות שמכונות ייצרו מכונות. לדעתי עולם כזה בכלל לא מכיל בני אדם.
ומה עם בני האדם?
המיומנויות האמיתיות מתווכות בין ידע או תוצר לבני אדם. ע"י שימוש במיומנויות האלה אפשר ליצור שיתוף פעולה בין אנשים, או בינינו לבין עצמנו, על מנת ליצור ידע חדש או תוצר שמיועד לבני האדם.
לדוגמה, אנחנו יכולים להכין אחלה של מצגת, אבל אם לא נשתמש בהעברת מסרים ועמידה מול קהל, אף אחד לא יבין אותה. חברי הצוות שלנו לא ידעו לעבוד יחד בפרוייקט משותף- איך זה יגמר? אם המוצר שלנו לא יענה על הצורך האנושי ע"י אמפתיה, שאילת שאלות ומציאת פתרונות יצירתיים לבעיות- למה שניצור אותו? אם לא נדע איך להמשיך ללמוד ולקדם את עצמנו, נהפוך ללא רלוונטים. אם לא נדע לקום מכישלון, לצאת מאיזור הנוחות, איך נוכל להתקדם?
מיומנויות אמיתיות הן המרכיב האנושי, הן האנושיות במיטבה. קשה עד בלתי אפשרי לדמיין עולם שכולל רק מיומנויות אמיתיות, כי זה עולם ללא ידע, וכנראה גם ללא תוצר וללא מהות. אני לא בטוח עד כמה עולם כזה הוא בר קיום.
איך שתי המשפחות משתלבות?
הבאסה היא שאנחנו יותר מידי רגילים ללמוד ולהיבחן על מיומנויות מקצועיות. למשך כל תקופת בית הספר והאוניברסיטה, וגם בהגיענו לשוק העבודה, קל יותר למדוד מיומנויות מקצועיות. אין מבחן שאפשר לחבר למיומנויות אמיתיות, ולוקח לנו יותר זמן ללמוד אותן, ליישם אותן ולהבליט אותן כלפי חוץ.
אם מיומנויות קשות הן תנאי הכרחי לכניסה לתפקיד כלשהו, המיומנויות הרכות הן תנאי הכרחי להישארות בתפקיד או להתקדמות ממנו לתפקיד אחר. אנחנו כנראה מאוד נשמח שנתקבל למשרת חלומותינו על בסיס הידע המקצועי שצברנו, אבל נהיה מאוד עצובים לגלות שמפטרים אותנו כי איננו יודעים לעבוד עם אנשים, או להרים את הראש מעל אי הוודאות שאנחנו מצויים בו.
אז כן, קשה לחצות קו הפרדה ברור, ותוכלו לראות שגם לא ממש הסכמתי עם מה שלינקדאין הציעו. אני בכלל לא מנסה להפריד, אני רק מנסה להוכיח שכל מיומנות ניתנת ללמידה, ואני קורא לכל המיומנויות האלה מיומנויות העולם החדש.
אינני מאמין שלמידה כלשהי היא בזבוז זמן. אם תשלבו הכל מהכל במהלך הלמידה שלהם, אני יכול להבטיח לכם שתפסתם את הגל הנכון.