fbpx

כשחינוך ולמידה נפגשים – “חדשן בריבוע” בקהילת חדשנות טכנולוגית בחינוך

לקראת סיום השנה אירחו אותי בפינת “חדשן בריבוע” בקהילת “חדשנות טכנולוגית בחינוך”, שמקבצת אנשים מתחומי הטכנולוגיה, הלמידה והחינוך במטרה לעודד למידה חדשנית וטכנולוגית.

הריאיון הקצר מאגד בתוכו אלמנטים של השוני בין הלמידה בבית הספר לבין החיים האמיתיים והאחריות שלנו ללמידה, כילדים וכבוגרים. הוא איננו מתקשר רק למערכת החינוך, ואני חושב שיש הרבה מה לקחת ממנו לחיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו.

לכן בחרתי לתת גם לכם הצצה לריאיון. מוזמנים לקרוא את הפוסט המלא בקהילה, שם התפתחה גם שיחה מעשירה מעבר לריאיון עצמו

הנושא שאתה מתמחה בו הוא למידת מיומנויות- מהזווית של המבוגרים.
מה גרם לך להתמקד דווקא בגיל שלנו?

שאלה מצוינת!

אני מסתכל על שכבת הגילאים שבמקורות אקדמיים נקראת early edulthood – גילאי 18-32. בתקופה הזו קורים כל השינויים הכי גדולים של החיים: מעבר מבית הספר לצבא, מהצבא לאזרחות, תחילת הקריירה, למידה אקדמית (או לא), והקמת משפחה.

העשייה למען שינוי מערכת החינוך היא מבורכת, אבל אני מזהה שבוגרי מערכת החינוך לא מוכנים בכלל לעשור המטורף הזה של שינויים כל כך רבים, של יציאה ממסגרות ותחילת חיים עצמאיים.

מיומנויות ניתנות ללמידה! והן עוזרות בין השאר לקבלת החלטות, הסתגלות לשינויים וכדי להישאר רלוונטים בעולם העבודה החדש. בפודקאסט שלי אני מארח מומחים מתחומים שונים ולומד מהם איך אפשר ללמוד וליישם את המיומנויות הכי קריטיות לעולם התעסוקה.

יש מיומנויות למידה שיותר קשה לנו כמבוגרים לפתח בהשוואה למיומנויות אחרות?

אחד הקשיים הכי גדולים של מבוגרים הוא קיבעון מחשבתי, שנוצר ע”י הרגלים שנמשכים שנים.

קשה יותר למבוגרים להשתנות, להתרגל למציאות אחרת, לצאת מאיזור הנוחות. לפעמים השינוי הוא של 180 מעלות ומצריך תהליך עמוק של unlearning – “לשכוח” מה שלמדנו וללמוד אותו מחדש, בדרך אחרת, ובכך לפרק אמונות שלנו כלפי עצמנו, תקרות זכוכית והנחות יסוד לגבי מה אפשר ומה אי אפשר.

אני חושב שידע ונסיון יכולים לפעמים להגביל ולא דווקא לעזור, וזה מתבטא בעיקר אצל מבוגרים שכן הם בעלי ידע וניסיון רב.

מה ההבדל לדעתך בין להרגיל ילדים להיות "לומדים עצמאיים" ולקחת אחריות על הלמידה, לבין להרגיל מבוגרים לעשות את זה?

להרגיל מבוגרים ללמוד בעצמם זה קשה הרבה יותר. הם מחויבים לעשרות דברים אחרים כמו עבודה ומשפחה ולעיתים שמים את עצמם בעדיפות אחרונה. 

כשתלמיד בבית הספר לא מטמיע את האחריות שלו ללמידה, הוא גדל להיות בוגר שלא אחראי ללמידה שלו. מערכת החינוך מגדלת לרוב בוגרים שהמוטיבציה שלהם ללמידה היא חיצונית, והם גדלים להיות בוגרים שפשוט לא יודעים ללמוד לבד. הם מסתמכים על הארגונים שבהם הם עובדים שיסייעו להם בתהליך הפיתוח האישי שלהם, וזה כל כך מסוכן

מחקרים מראים שארגונים מפתחים את העובדים החזקים, שתורמים לארגון, ואין להם שום אינטרס לעזור לעובדים החלשים. זה נהפך בולט יותר בתקופת הקורונה שמחזקת מאוד את המעסיקים. התלותיות במסגרת וחוסר היכולת האישית ליצור מסגרת ללמידה שלנו ולכוון אותה יכולה להיות הרסנית כבוגר.

מה ההבדל לדעתך בין להרגיל ילדים להיות "לומדים עצמאיים" ולקחת אחריות על הלמידה, לבין להרגיל מבוגרים לעשות את זה?

אני לומד לתואר שני לטכנולוגיות למידה ואיתי לומדים מורים רבים ממערכת החינוך. חלק גדול מהמורים לא מנצלים את הידע הנלמד בקורסים לשיפור דרכי הלמידה שלהם, ואני רואה קיבעון מחשבתי מובהק בדרכי הלמידה. 

השינוי באחר מתחיל בנו, מתוך דוגמה אישית. במקום להתמכר לפייסבוק ולבזבז זמן על נטפליקס, כדאי שנתמכר למשהו אחר שהוא קריטי להישרדות שלנו – להתמכר ללמידה, כל יום ללמוד משהו חדש. יש כל כך הרבה מקורות: קורסי אונליין, ספרים, פודקאסטים, אנשים! אני מנסה להרחיב את הידע שלי כל יום מעבר להתמחות הספציפית שלי מתוך עניין ורצון ללמוד, להתפתח ולהתחדש. 

לאחר פיתוח ההתמכרות הזו ללמידה (שזו התמכרות חיובית לדעתי, בניגוד לגלילה בפייסבוק) אפשר לחשוב על מיומנויות – במה אני חזק? במה פחות? במה חשוב לי להתבלט? כיצד החוזקות שלי מכפרות על החולשות שלי?

ברגע שנשקף את תהליך הלמידה האישי שלנו לתלמידים הם יקחו מאיתנו דוגמה אישית. חישבו האם התלמידים שלכם שקופים לתהליך ההתפתחות שלכם, זו המתנה הכי גדולה שתוכלו להעניק להם.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

למידה מתמשכת מתחילה כאן

למה ללמוד לבד כשאפשר ללמוד ביחד?