מבחינתי, חדשנות אישית ויומיומית מתחילה בדרך בה אנחנו מאתגרים את הנחות היסוד שלנו. על הסקיל החשוב הזה דיברתי בהרצאה שהעברתי בקורס חדשנות שהשתתפתי בו בחודש שעבר.
בפוסט הזה אסביר למה אני מתכוון בהנחות יסוד, ואיך כל אחד יכול לחדש ולשנות ע"י איתגור שלהן.
דוגמה מהחיים האמיתיים
בכל שפת קוד מוכרת יש את הCase Studies המפורסמים שלה, או "עשה ואל תעשה". כשפיתחתי את אחד המוצרים הראשונים שלי מצאתי דרך יעילה לפיתוח כמעט כל פיצ'ר באותו מוצר. הדרך שמצאתי חוסכת בצורה משמעותית בזמן, משאבים וזיכרון, אך סותרת את ההנחיות של מוצר המדף שבו השתמשנו.
עבדתי קשה מאוד לשכנע את הבוס, ואת הבוס של הבוס, למה שווה לנו לפתח בדרך שהצעתי: הבאתי נתונים חותכים, גיבשתי קואליציות של מקבלי ההחלטות, הכל כדי לשנות את רוע הגזירה. את התפקיד סיימתי עם מסמך "עשה ואל תעשה" שאני כתבתי, בין השאר גם בהקשר הזה.
ההנחה כאן הייתה שיש רק דרך אחת לעבוד בה – הדרך המומלצת ע"י היצרן. לפעמים החיים יותר חזקים מהוראות שמוכתבות מלמעלה, ויש צורך לעגל פינות, לשנות, ולהיות אחראיים גם אם משהו יידפק. זו המהות של שינוי וחדשנות.
סוגים שונים של הנחות יסוד
קל מאוד להתבלבל בין הנחת יסוד, או השערה, לעובדה בשטח. ההבדל ביניהן הוא שהנחת יסוד היא פרשנות שלנו לנראה בשטח. אני מוצא כמה סוגים בסיסיים של הנחות יסוד, ואציג בקצרה כל אחת מהן: "ככה זה עובד", מחליפת ידע והרעיון הראשון
הנחת היסוד הקלאסית ביותר היא "ככה זה עובד". בפן הארגוני, אלה החוקים הנוקשים, דרכי פעולה שאין לשנותן ואף אחד לא מבין מי האידיוט שכתב אותם (צה"ל קלאסי במקרה הזה). בפן האישי אלה הנחות יסוד שלנו בקשר לעצמנו – במה אנחנו טובים, במה אנחנו טובים פחות.
ישנן גם הנחות יסוד שמחליפות ידע ממשי שאין לנו כרגע. למשל, כשאנחנו מניחים הנחות שונות לגבי קהל היעד שלנו, מה מניע אותו, מה הבעיות שלו ומה אנחנו מסוגלים לפתור. הן כל כך מסוכנות כי פעמים רבות אף אחד לא טורח לבדוק אותן ונעשות לכמעט-עובדות בשטח. שלבי ניתוח שוק, MVP, סקרים ושימוש בדאטה נועדו לצמצם הנחות יסוד אלו ולהחליפן בעובדות.
הביטוי המעניין ביותר של הנחות יסוד הוא דווקא הרעיון הראשון שלנו לפתירת בעיה כלשהי. פעמים רבות מידי אנחנו חושבים על רעיון אחד ומנסים לשפר אותו עוד ועוד. לאחר חשיבה קדחתנית אנחנו מגיעים לפעמים ל"אין מוצא" שיצר הקיבעון המחשבתי שלנו, כי לא טרחנו להתחיל לחשוב מחדש מכיוון אחר.
אוקיי, אז הבנו את הנחות היסוד, אבל אני רוצה להדגיש אפילו יותר למה כדאי לערער עליהן, ולכך יש לי 3 סיבות ממש טובות.
למה לערער #1 - העולם משתנה
אני לא צריך לספר לכם איך העולם יכול להשתנות ברגע. בזמן כתיבת שורות אלה אנחנו נמצאים בסיטואציה הזויה שאף אחד לא ידע לחזות מראש (חוץ מביל גייטס, אולי). הזמנים של הקורונה גרמו לנו להתמקד בתחומים שונים, והשינויים הללו עוזרים לנו לפרוץ תקרות זכוכית, בעיקר במעבר לאונליין של כמעט כל התעשיות.
אני רוצה לספר את הזווית שלי. רוב הפודקאסטרים יגידו לכם שפודקאסט הוא מפגש חברתי. לפני הקורונה רק מעטים הקליטו פודקאסטים מרחוק, כי יש משהו בשיח הבינאישי שלא עובר דרך כבלי האינטרנט. גם אלה שהקליטו מרחוק עשו זאת בלית ברירה, תוך הבנה שמתפשרים על איכות הסאונד וויתור על הקסם בface to face. רק שימו לב כמה הנחות יסוד כתבתי בפסקה הזו.
ואז, הגיעה הקורונה, ורובנו הגענו למסקנה שהקלטה מרחוק יכולה להיות איכותית, לחסוך זמן, ובסך הכל – השד לא כל כך נורא. את כל הפרקים בסקילס הקלטתי מרחוק, ואני חושב שבסך הכל התוצאה די טובה. זו רק דוגמה קטנה לאיך השינויים בעולם עוזרים לנו לחלץ את עצמנו מבעד לקודים חברתיים, לשבור את תחושת ה"בלתי אפשרי", ולפעול באופן מנוגד להנחות יסוד קיימות.
למה לערער #2 - אנחנו משתנים
אף אחד לא מכיר אותנו כמו שאנחנו מכירים את עצמנו. אנחנו אלופים בלהניח הנחות כלפי עצמנו. שאנחנו לא יכולים, שאנחנו לא מסוגלים, שאנחנו בעלי התכונות האלה ואנחנו גרועים בדברים אחרים.
לפעמים אנחנו שוכחים גם כמה אנחנו משתנים, כמה אנחנו שונים ממה שהיינו כילדים, או רק לפני שנים ספורות. כל כך הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו נתקלים בידע חדש שסותר משהו שכבר למדנו. אנחנו הרבה פעמים "שוכחים בכוונה" ידע שרכשנו, ומתעדכנים תוך כדי ההיכרות המחודשת שלנו עם עצמנו. המושג באנגלית נקרא Unlearn, והוא משחק תפקיד חשוב בתהליך הלמידה שלנו.
אני חושב שכל יציאה מאיזור הנוחות היא בעצם התגברות על הנחות יסוד שלנו בעיני עצמנו, או התגברות על קיבעון מחשבתי. אני למשל חשבתי כל חיי שאני לא מסוגל לקדוח חור בקיר, שאני עד כדי כך פיל בחנות חרסינה, ועדיף לי להתרחק מעבודות כאלה. כשעברתי לגור לבד עשיתי זאת מחוסר ברירה, ודווקא הצלחתי.
למה לערער #3 - הן לא נכונות בכלל
אי אפשר לבנות מוצר או פרוייקט בלי להניח הנחות, אך אנחנו צריכים לדעת מראש שחלקן יתבררו כשגויות.
למשל, בספר שאני קורא עכשיו שנקרא The Lean Startup, המחבר מספר שבסטארטאפ שלו, IMVU, הם חשבו שבני נוער רוצים לשחק במשחקי רשת עם חברים שלהם. זו הייתה הנחת יסוד שסביבה הם פיתחו את המוצר שלהם. אבל בטסטינג שערכו עם בני נוער הם הבינו שהם רוצים דווקא לשחק עם אנשים שהם אינם מכירים.
התיאוריה השגויה שלהם התפוצצה להם בפרצוף בבדיקות האחרונות לפני ההפצה. זה עלה להם המון כסף, הם היו צריכים לשנות את כל המוצר ולחפש כיוון חדש. ולמה? בגלל שהם הניחו הנחה שגויה ולא בדקו אותה.
איך לערער #1 - פחות סימני קריאה, יותר סימני שאלה
כמנהל מוצר אני חי בעולם של אולי. בכל סיטואציה כזו אני מנסה לקחת את פוזיציית החוקר. אני לא אקח את מה שהלקוח אמר או מה שהבוס רוצה, אלא אנסה להבין מה הבעיה או הכאב האמיתי שאני מסוגל לפתור. הדרך לעשות זאת היא להשתמש בשאילת שאלות ופחות בסימני קריאה.
אני שואל הרבה שאלות, אני נעזר בדאטה, בניסויים ובאנשי הצוות שלי. המטרה שלי היא לצמצם את אי הוודאות, לבסס ידע מובהק ולא לנסות לנחש עם תיאוריה לא מבוססת. מתי שאני באמת תקוע אני מנסה לבנות מוצר קטן, בכיוון של המוצר הסופי, במטרה לחוש יחד עם המשתמשים אם אני בכיוון הנכון.
שאלות וניסויים קטנים יוצרים ידע. אפשר לשאול שאלות ולהתנסות בעצמנו, לפעמים התשובה קיימת בתוכינו, וגם אם לא- יש לנו אחלה כלי לדיוק וחשיבה מעמיקה.
איך לערער #2 - ניטרול הרעיון הראשון
הטיפ הזה ספציפי לקיבעון המחשבתי שנוצר בעיקבות ה"רעיון הראשון", אך הוא יכול לשמש אותנו בכל הליך סיעור מוחות.
בשלב הראשון בסיעור המוחות שלכם נסו לחשוב על רעיונות שונים זה מזה. אנחנו לא נתעסק בשיפור רעיון שהצענו, אלא ננסה לחשוב על הבעיה מכיוונים שונים. כדאי לרשום את כל הרעיונות השונים על דף, כך יהיה לאן לחזור כשנתקענו.
נשאף להגיע למספר גבוה ככל האפשר של רעיונות שונים, בדרך כלל אפשר להגיע למספר דו ספרתי. אנחנו ננסה להתעלם לרגע מהקשיים, מהחומות ומהנחות היסוד, נרשום אותם אך לא נפסול שום רעיון עדיין, לא משנה כמה הוא מטומטם. רק בשלב השני נחבר בין שני רעיונות, נשפר אחד מהם או נחשוב איך לתגבר על הנחות היסוד והחסמים שמונעים מהרעיון להפוך למציאות.
הסיבה לחלוקה לשלבים היא שהיד שלנו בקטילת רעיונות קלה על ההדק. אנחנו פוסלים מהר סתם כי נראה לנו שהבוס לא יאהב את זה, או שזה רעיון גרוע, או שזה בלתי אפשרי. אולי הבעיה היא בהנחת היסוד עצמה? אולי אין לנו ידע מספיק כדי לקבוע את זה? אולי העולם משתנה, אנחנו משתנים?
מתחילים דרך חדשה
כשאנחנו נקלעים למבוי סתום בתהליך חשיבה או פיצוח, איתגור ההשערות שלנו יכול להיות הפתרון, או במינימום לפתוח כיוון מחשבה חדש.
לא נקבל יותר "ככה זה עובד" – אלא נבדוק אם זה באמת כורח המציאות. לא נתקבע על הרעיון הראשון שלנו- כי תמיד נחזור אחורה ונבדוק את נכונותו. אנחנו תמיד נשאף להשיג את הידע החסר במקום להניח. כך נוכל להגיב לעולם המשתנה, לשינויים שלנו בעצמנו (חישבו על עצמכם כמוצר – זה עובד בדיוק אותו הדבר), ולהימנע מהיפותזות שגויות.
בהצלחה!