היום אספר לכם איך יצאתי מאיזור הנוחות האישי שלי ומה למדתי מכך.
אני לא גאה בזה, אבל במשך כל החיים שלי הודבקה לי תדמית הקלמזי בעל שתי הידיים השמאליות, והאמת שדי בצדק. השבירה וההריסה הפכו אצלי לתחביב, וכל מה שנגעתי בו אף פעם לא נשאר אותו דבר.
לדוגמה, במפעל נייר שעבדתי בו לא הצלחתי להשאיר שום דבר שלם, וכשעבדתי כשוטף כלים במסעדה שברתי לא פעם תבניות מלאות בצלחות וכוסות. בעל המסעדה כמעט פיטר אותי, וזה היה מביך כי הוא היה אבא שלי.
קראו לי לא פעם פיל בחנות חרסינה, האשימו את היותי שמאלי, תכלס – קחו אותי לחדר זעם, זו הסביבה הטבעית שלי.
לשיפוצניק נמאס
לכל אחד יש את הקומפורט זון שלו. אצלי ברגים, קידוחים, הברגות, כלים, מקדחות, פטישים, מסמרים, התקנות פיזיות הם ממש לא באיזור הנוחות שלי, כי כל ילדותי פחדתי מלקחת מקדחה או פטיש ביד.
אחי הגדול אלוף בדברים האלה. הוא בעצם טוב בכל מה שאני לא טוב בו. במשך כל השנים אני עזרתי לו בתחומי המחשבים, והוא השתלט על כל עבודת שיפוץ ותחזוקה בבית ועזב אותי לנפשי.
אחי הגדול ניסה כל כך הרבה פעמים ללמד אותי דבר או שניים אך התחמקתי באלגנטיות מכל הזדמנות ללמידה. העדפתי להפעיל אותו, לקבל שירות עם לב רחב פלוס ידיים חזקות ומאומנות.
בשלב כלשהו לאחי הגדול נמאס לשמש כשיפוצניק האישי של כל המשפחה. כשביקשתי (יותר נכון דרשתי) ממנו להגיע לדירתי החדשה לצורך קידוחים ושיפוצים, הוא סירב להגיע.
הולכים אל הלא נודע
מאיפה יצאה פתאום האנוכיות הזו מצידו? שאני אקדח? איך הדירה תשאר שלמה ככה?
מצד אחד כעסתי, מצד שני מילאה אותי תחושת הבנה והשלמה עם המצב. אחי הגדול פשוט שיחק אותה עם הניפנוף הזה, והוא עזר לי מעל ומעבר לציפיותי.
קניתי ארגז כלים ומילאתי אותו בציוד ומכשירים שאף פעם לא השתמשתי בהם עד עכשיו. אחי הסביר לי את כל השלבים לקדיחה מוצלחת באופן מדוקדק, והרגשתי שאני הפעם באמת מתעסק עם מדע טילים.
הוא שלח אותי לדירה שלי – עם ארגז כלים, מקדחה ומברגות. כשיצאתי מדלת בית הורי יצאתי מהקומפורט זון האישי שלי אל הלא נודע.
התחלתי עם הדברים הכי פשוטים, לקדוח חור או שניים על מנת לחזק מדף רופף. בהמשך גם תליתי מדף ומעמד לטלוויזיה, ואפילו בניתי ותליתי ארון לחדר רחצה מאיקאה.
יש! הצלחתי! אני לא יודע איך, אבל הקירות לא התפוצצו וכל מה שתליתי עדיין לא נפל. כנראה שגם בעל ידיים שמאליות יכול להחזיק מקדחה בצורה די ישרה.
תכלס, מאוד נהנתי ומאוד הוקל לי שגם עם דברים כאלה אני יכול להתמודד.
עיצוב אישיות סתגלנית
בעולם של היום כולנו נצטרך לשדרג גרסה כל פעם מחדש, להסתגל למציאות המשתנה ולקפוץ כל פעם לענף אחר לפני שהענף שלנו ייכרת. העולם החדש מכיל בתוכו באופן מובנה כניסה ויציאה מאיזורי נוחות שונים לכל אחד ואחד מאיתנו.
הסיפור הזה אולי קטן, אולי שטותי, אולי הייתי יכול לחיות חיים נהדרים ונפלאים גם בלעדיו. אבל הוא סדק ושבר תדמית שלי בעיני עצמי, שאינני יכול, אינני מסוגל, שאני טוב רק בתחום אחד מוגבל.
הסיפור הזה עזר לי להבין ששווה וכדאי להתנסות בדברים חדשים, שאנחנו ממשיכים ללמוד את עצמנו גם כמבוגרים, ושהעולם משתנה בחוץ, אנחנו חייבים להרחיב את איזור הנוחות שלנו ע"י יציאה מתמדת ממנו.
מאז, ואולי אף לפני כן, הרחבתי את איזור הנוחות שלי והכנסתי אליו סקיל חדש – לערער את הקומפורט זון שוב, ושוב, ושוב 🙂