פול אוניל, מנכ״ל חברת אלקואה (Alcoa), יצרנית אלומיניום מהגדולות בעולם, קבע מטרה לא שגרתית: במקום להסתכל על הצלחת החברה באמצעות המדדים המקובלים כמו שווי החברה, הכנסות, רווח או כמות מכירות הוא הגדיר הצלחה כאפס פציעות של עובדים, קבלנים ומבקרים. והKPI היה בהתאמה מדידת מקרי הפציעות לכל 20 אלף שעות עבודה.

אז למה פול החליט שהמדד שיעיד על הצלחת הארגון הוא כמות פציעות, ויותר מכך שהצלחה תהיה אפס מקרים? בתעשיית ייצור המתכות פציעות עובדים הם תופעה שכיחה. באותם ימים, לעובדים באלוקאה היה 40% סיכוי להיפצע קשה לפחות פעם אחת במשך 25 שנים.

פול ראה בפציעה מקרה המצביע על בעיה בתהליך הייצור, על עבודה לא נכונה. או שהדבר נובע מחוסר ידע או מהתעלמות בפגם בתהליך, כך או כך יש למגר את התופעה ולעבוד ליצירת תהליך מושלם המבוסס על ידע מושלם.

הKPI’s שבחר להסתכל עליהם: 

1. מספר ימי עבודה אבודים* על כל 200 אלף שעות עבודה
2. סה״כ פציעות (כולל כאלו שלא גרמו לאובדן ימי עבודה) על כל 200 אלף שעות עבודה

*ימים בהם עובדים שנפצעו נאלצו להיעדר בשל הפציעה

בנוסף, קבע מנגנון תומך מטרה, בו קבע לכל המנהלים תחתיו כלל. הוא כמנכ״ל רוצה לדעת על כל מקרה פציעה תוך 24 שעות מרגע שקרתה. צריך להבין שמדובר בכלל מאוד קשה ליישום, מדובר בחברה של 90,000 עובדים, במקומות שונים בעולם (ולכן גם זמנים שונים), מבנה היררכי – הידיעה צריכה לעבור הרבה דרגות עד שתגיע למעלה. הכלל הזה גרם למנהלים להיות מעודכנים באופן שוטף במה שקורה בסניף שלהם עד לרמת העובד הפרטי, וכמובן לרצות למנוע מלכתחילה כל מקרה פציעה כך שכל מקרה שקרה תוחקר ונעשו צעדים כמו שינוי תהליך העבודה או הוספת אמצעי מיגון על מנת שלא ישנה.