כשאנחנו שואלים שאלה אנחנו חושפים את עצמנו, קודם כל לכך שאנחנו לא בטוחים איזו מציאות היא הנכונה, או לא בטוחים שאנחנו יודעים משהו. מה שיכול לאפשר לנו לשאול שאלות הוא בטחון פסיכולוגי – לפעול במרחב ללא חשש שיקרה לי משהו או שאפגע במוניטין שלנו. ולכן שאילת שאלות כוללת בתוכה גם מימד של חשיפת פגיעות ובטן רכה. בגוגל מצאו שהבטחון הפסיכולוגי הוא מיינדסט קריטי שמנהלים צריכים לאפשר כדי להפוך צוותים לצוותים טובים יותר.

אנחנו יכולים ללמוד הרבה על אנשים מהאופן שבו הם שואלים שאלות, הן הצצה לדרך החשיבה שלנו. אסף מצביע דווקא על השאלות התמות כשאולת שיכולות לפתוח צוהר לחשיבה אחרת וחכמה יותר. למשל אם אנחנו רוצים לשפר תהליך של קבלת הפניות, שאלה כמו "למה אנחנו אוספים את הפניות" היא מאוד חשובה, כי אולי אנחנו אוספים יותר מידי פניות ולא ממוקדים? אולי אנחנו שוכחים מה המטרה הסופית (לצורך העניין עיבוד מידע ולמידה), ואולי יכולה להצביע על דרכים חשות לעשות את אותו דבר ולשבור בכך הנחות יסוד.