fbpx

ריאלי, הומני, מה זה משנה?

אתם אוהבים יותר כלבים או חתולים? זו אחת השאלות שיכולות לגמרי לחלק את העולם לשניים. השאלה אם אתם ריאליים או הומניים דומה מאוד לשאלה הזו. אבל האם העולם באמת מתחלק לשניים – ריאלי והומני?

 

תתארו לכם

אני רוצה להחזיר את כולכם לתקופת בית הספר.

אתם מרגישים שבית הספר מקדש יותר את אהבת הכלבים – הוא מייחס לאוהבי הכלבים תכונות נעלות יותר, מנבא הצלחה כמעט וודאית שלהם בחיים וגם המקצועות שלומדים אוהבי הכלבים מושכים יותר, החומרים והלמידה נראים אטרקטיביים ומפתחים.

מצד שני- מאוהבי החתולים דורשים פחות, המקצועות שהם לומדים לא מאתגרים אותם, וכל הזמן מנסים למשוך אותם למקצועות הכלביים, המאתגרים, הקשים. אוהבי החתולים נקראים בין אהבתם לחתולים לבין תפיסתם כמעמד נחות יותר, ככאלה ששילובם בעולם העתידי מוטל בספק, והרי כל אחד חולם על משרה נחשקת שמכניסה המון כסף.

איזה אבסורד זה, הא? למה שאהיה פחות נחשב אם אני אוהב חתולים? איך זה הגיוני שהכל נקבע לפי זה? עכשיו בואו נחליף את המושגים, בואו נקרא לסימנים בשמם. כלבים הם הריאלים והחתולים הם ההומאניים. איך אתם מרגישים עכשיו?

 

ריאלי והומאני

לאורך כל ילדותי הייתי בטוח שאני אוהב רק כלבים, מאה אחוז ריאלי. למרות שהיה לי כשרון לא רע בכתיבה והמקצועות ההומאניים היו לי די קלים, נמשכתי יותר למתמטיקה, למחשבים. המקצועות הריאליים לרוב איתגרו אותי, גרמו לי לחשוב והכריחו אותי להתאמץ וללמוד.

במקצועות ההומאניים, למשל הסטוריה, תנ”ך וספרות בדרך כלל היתה מורה שכמעט ולא דרשה מאיתנו דבר. היא רק הכתיבה, והכתיבה, והכתיבה… ובמבחן הקאנו את הכל, קיבלנו איזשהו ציון ושכחנו הכל. בזמן האחרון אני מגלה בתוכי גם המון הומאניות, ואפילו מרכיבים אומנותיים שחשבתי שלגמרי לא שייכים אלי.

 

סדר עולמי חדש

במשך מאות שנים דווקא לומדי המקצועות ההומאניים נחשבו לאליטה בשל ההשתייכות והקרבה לדת. עד ימי הביניים המקצועות שנלמדו היו לרוב ספרות יוונית ולטינית. פילוסופים והוגי דעות הכתיבו את סדר היום, ואז הגיעה אמא טכנולוגיה והפכה את הקערה על פיה. 

צמיחת המדע והטכנולוגיה, הפסיכולוגיה והמהפכה התעשייתית גרמו לשינוי בתפיסת החינוך וקבעו סדר עולמי חדש – המדעים למעלה, כל השאר למטה. המקצועות ההומאניים וגם מקצועות אומנותיים כמו ציור, שירה, ריקוד ודרמה נשארים בשוליים, לרוב הם לא נלמדים כמקצועות חובה.

חוסר הדרישה והסיפוק מלמידת מקצועות הומאניים ממשיך לצערי גם במוסדות ההשכלה הגבוהה. העיסוק בהומאניות הפך למאוד זול ולא נחשב. תדמיינו לכם עולם בלי מקצועות הומאנים. בלי מוזיקה, בלי אומנות. זה בלתי אפשרי. בקרוב מאוד גם האוניברסיטאות יחושו בחוסר האטרקטיביות של למידת מקצועות אלה, וזה יכול להיות באמת הרסני.

 

מה זה “מקצוע”?

אני חושב שכל הפרדה בין המקצועות, כל נסיון ליצור היררכיה בין טיב המקצועות נדון לכישלון, מכמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא שהעולם איננו שחור ולבן. במחקרים שערך תרסטון, פסיכולוג אמריקני, הוא מצא כי המשכל שלנו מורכב ממספר גורמים המשפיעים באופן חיובי זה על זה. חיזקת מרכיב אחד – חיזקת את כולם. מקצועות ריאליים, הומאניים ואומנותיים עובדים על רבדים שונים באינטיליגנציה שלנו ומשפיעים זה על זה.

בעולם האמיתי אין “מקצועות”. יש שפע של מתמטיקה באומנות וניתן אף להשתמש במודלים אומנותיים כדי להבהיר את החומר במתמטיקה. ידוע גם הקשר ההדוק בין החשיבה הלוגית הפילוסופית לבין המתמטיקה. כל מקצוע מאתגר חלק אחר באינטיליגנציה שלנו, ועל מנת להיות מגה אנושיים כדאי לנו להשקיע וללמוד את כולם.

לדעתי צורת הלמידה של היום המחלקת את הידע בין מקצועות שונים הא מוטעה מיסודה, ורק גורמת לנו להתבלבל ולפתח מערכת של אטרקטיביות ושל מעמדיות.

כדי לנכס לעצמנו את המסוגלות להשתלב במשרות כל כך שונות מאלו שאנו מכירים היום, אסור לנו להניח מראש שידע מסוים נעלה על ידע אחר. הלוואי והייתי יכול להסתכל על עצמי ישר במראה, ולהחליט עם עצמי איפה אני אהיה עוד כך וכך שנים ובמה אעסוק. החיים הם בלתי צפויים, אי אפשר לנבאם מראש, ולכן אי אפשר להסתמך רק על מקצועות מדעיים.

 

אז מה אתם יותר? כלב או חתול?

 

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

לעוד מאמרים על למידה ומיומנויות הירשמו:

למידה מתמשכת מתחילה כאן

הצטרפו לניוזלטר שכולו למידה ומיומנויות