ברוכים הבאים לעולם משובש, מקוטע ואולטרה-טכנולוגי, שבו איננו יכולים להבדיל בין שקר ואמת, בו רשתות חברתיות מעלות על נס את הקיטוב, הקיצוניות, בו אנחנו לא מאמינים באף אחד, אפילו לא בעצמנו. העולם הזה הוא החיים שלנו עכשיו, אני קורא לו “ימינו אנו”.
הזמנתי את ד”ר יובל דרור, “מר טכנולוגיה”, לדבר על ההשפעות של הטכנולוגיה על הרשתות החברתיות, על עולם התעסוקה, על יחסי האמון ביננו, ואילו מיומנויות אנחנו צריכים ללמוד כדי לחיות בעולם של שינויים. אנחנו מתמקדים בתהליך רחב שנוגע לכולנו, ואולי, רק אולי, נצליח לבסוף לשלוט בעולם הטכנולוגי.
נעים להכיר, המדיום
עד שנות ה-2000 המוקדמות אנחנו הבנו את המציאות ואת העולם דרך אמצעי תקשורת מאוד מסוימים: ספר, עיתון, רדיו, טלוויזיה, קולנוע. אמצעי התקשורת האלה, או המדיה (מדיום ביחיד), תפקידם to mediate, לתווך לנו את המציאות.
ב-15 שנים האחרונות אנחנו מתחילים לחוות את המציאות דרך אמצעי תקשורת חדשים: כיום אנחנו מסתכלים על המציאות וחווים אותה לא רק דרך הטלוויזיה, אלא בעיקר דרך פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, אינסטגרם, טיקטוק.
ומה הבעיה עם המדיום החדש?
לרשתות החברתיות יש השפעה עצומה על האופן בו אנחנו מבינים את העולם, בצורה מבולגנת. הלוגיקה של אמצעי התקשורת האלו והאופן שבו הם מציגים בפני את העולם שונה לחלוטין מהאופן שבו חווינו את העולם קודם. זה משפיע גם על האופן שבו אנחנו תופסים את העולם, גם על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, גם על מערכות היחסים שלנו, על הפוליטיקה, על הרגשות שלנו.
אמצעי התקשורת הקודמים הם היו מסודרים בצורה ליניארית. ידענו שהסיפור הראשון הוא הכי חשוב ובסוף זה נגמר בתחזית. אנחנו לא מסוגלים להבין את הסדר של פייסבוק שהוא סוג של קופסה שחורה. אף אחד לא יודע מה השיקול של האלגוריתם שגרם דווקא לפוסט הזה להיות בראש הפיד. במובנים מסוימים זאת חוויה חדשה, לא בהכרח חוויה מוצלחת.
האם הרשתות החברתיות מקרבות בינינו או מרחיקות?
הסושיאל נטוורקינג הגיע עם הבטחה מאוד גדולה: לחבר בין אנשים שהם לא בהכרח מכירים, להכיר אנשים אחרים, וגם ליצור קשר בין אנשים שהם כן מכירים.
אבל האלגוריתם מאחורי הרשתות פועל אחרת. האלגוריתם של פייסבוק חושב שאם אנחנו נראה פוסט מסויים זה יגרום לנו ל-engagement, זה יגרום לנו להישאר בפייסבוק יותר זמן או לתת לפייסבוק יותר מידע. לכן האלגוריתם מבצע אופטימיזציה ומראה לנו דברים שמעוררים את הרגש שלנו, בעיקר רגשות שליליים.
במקום שנראה את האינפורמציה הכי חשובה, אנחנו רואים את האינפורמציה שתגרום לנו הכי להתעצבן, וכדי להופיע אצל חברינו בפיד אנחנו צריכים לעצבן אותו, ואז כולנו עצבניים. השיח הופך להיות הרבה יותר קיצוני, רדוד ורגשי.
אז מה שפייסבוק עושה הוא להקצין עמדות, באופן שאנחנו כמעט לא מודעים אליו.
משבר האמון וההזדמנות בו
המשבר הכי גדול שאנחנו נמצאים בו הוא לא משבר בריאותי, לא משבר כלכלי, אלא משבר אמון שמקיף אותנו בכל תחומי החיים. לא רק שקשה לנו להבין ברשתות החברתיות מי צודק ומי מפיץ פייק ניוז, יש היום גם אלגוריתמים שמאומנים לזייף קול, תמונות, סרטונים ומה לא. רן לוי מציג למשל את הבעיה בטכנולוגיית זיהוי הפנים בשני פרקים: חלק א’ וחלק ב’ .
אם פעם ידענו שמהדורת החדשות מציגה את מה שחשוב, אותנטי ואמיתי, כיום לרשתות החברתיות אין מחוייבות כזו, בעיקר בגלל שהרגוליציה לא מחייבת אותם להתעסק בזה. למעשה ייתכן שהרשתות החברתיות מעדיפות פייק ניוז על פני האמת, כי מדדים אומרים שפייק ניוז זוכה להפצה מהירה ברשתות חברתיות, הרבה יותר מידע אמיתי. פיק ניוז מעצבן יותר, זוכה ליותר אנגייג’מנט, אז למה שהרשתות החברתיות יעשו משהו נגד זה?
אמון הפך לסוג של מטבע. אפשר לאבד אותו, אפשר להרוויח אותו חזרה. דווקא בעידן שבו הכל מתפורר וכבר לא יודעים למי להאמין, מי שיש לו מוניטין יוכל לזכות בהרבה מאוד רווחים, כלכליים ותרבותיים. בכך יש הזדמנות גדולה לכולנו באופן פרטי וגם לחברות. אם נוכיח שאנחנו שווים אמון, אנחנו נפתח לנו המון דלתות והזדמנויות.
הנתון שמוכיח את זה הוא מחקר שנעשה בארגונים וטוען שאם מעלים את רמת האמון בין העובדים והמנהלים ב- 10%, תחושת העובדים תעלה כאילו קיבלו עליית שכר של 30%. אשכרה לפי המחקר, אמון שווה פי 3 מכסף בכיס.
האם שוק העבודה יכלול רק משרות טכנולוגיות?
לדעת יובל שוק העבודה העתידי מתחלק ל-5 קטגוריות, שנבדלות באופן בו המועסקים תלויים בטכנולוגיה ובכמות המשרות.
כפי שניתן לראות בתרשים: 5 קטגוריות, פסיכולוג למעלה, המובטל למטה. אפשר לראות שהמתכנתים (ובכלל עולם ההייטק) הם רק חמישית מבין הקטגוריות. בעיקר בישראל שרוכבת על ההייטק זה נראה כאילו כל המשרות העתידיות יסובו סביב ההיטק, אך זה ממש לא ככה אם מסתכלים על כל העולם.
החשיבה שלנו על שוק התעסוקה העתידי כוללת הרבה מיתוסים והנחות יסוד לא מוכחות. למשל: כולם צריכים להיות טכנולוגיים, חדשניים, אנשי ניהול טובים. חשוב להיזהר מה”כולם” הזה, לבדוק את הדברים כהוייתם.
מה שכן, יובל מדגיש את החשיבות בלמידת מיומנויות רכות. מיומנויות רכות עדיין נשארות בחזקת בני האדם שטובים בהן יותר מאשר מכונות ומחשבים. אנשים יכולים להפגין אמפתיה, לנהל משא ומתן, להביע רגש ולתקשר בצורה טובה יותר. זה תחום שיש לאנושות יתרון יחסי על המכונות.
איזון הוא המפתח
יובל מאמין בגישה שנקראת Media Ecoligy, הסוד של אקולוגיה הוא איזון. מערכת אקולוגית שיצאה מכלל שליטה היא מערכת אקולוגית לא מתפקדת. אם אנחנו מסתכלים על המדיה שלנו כעל מערכת אקולוגית שיש בה כל מיני סוגים, אנחנו צריכים למצוא את הדרך לאזן את עצמנו בתוכה.
לדוגמה, יובל ממליץ בחום בהרצאות שלו בבתי ספר לקרוא ספרים כי הדיגיטל לוקח ממך משהו שהספר יכול לתת. הספר הוא אמצעי תקשורת ליניארי עם התחלה, סוף וקשר בין הפרקים שחסר מאוד בStories באינסטגרם.
לנסות לעשות סדר כבר נעשה כמעט בלתי אפשרי, אנחנו יכולים לאזן את עצמנו ולהחליט שאנחנו יוצאים מהרשת החברתית ומשקיעים זמן ב”עולם האמיתי”. שימו לב רק שאתם לא יוצאים בטעות לעולם דיגיטלי אחר, כמו נטפליקס.
לקריאה נוספת
הספר “קוד סמוי” – כל מה שאתם חייבים לדעת על החיים בעידן הדיגיטלי
הפודקאסט “עושים טכנולוגיה” – פודקאסט על טכנולוגיה, אנשים ומה שביניהם
הטורים של יובל דרור ב”עין השביעית”
🫂לקבוצת הוואטספ השקטה שלי
צרו איתי קשר
music by https://scottholmesmusic.com