לפעמים, דווקא בסיטואציה שאתה הכי לא מצפה לה, אתה לומד את אחד השיעורים הכי חשובים בחיים. אחד מהם קרה בהשלמה הטכנולוגית כשאחד הצוערים העביר שיעור על חווית למידה. זה היה ממש בסיום ההשלמה כאשר כבר אין לך חשק להקשיב לאף אחד ואתה בטוח שכבר למדת הכל.
בשיעור הציג לנו הצוער את הסצנה הבאה שלקוחה מהסרט The Guardian
הסצנה מציגה שיעור במסגרת האקדמיה למצילי עילית בנושא היפותרמיה. המדריך בוחר להעביר את המסר באמצעות חוויה שהוא מעניק למשתתפים בקורס. הוא גורם להם להרגיש היפותרמיה, ממלא את כל הבריכה בקרח ומסביר להם ש60 אחוז מהקריירה שלהם הם ירגישו היפותרמיה. הוא מסביר גם למשקיפים שבאים לצפות בשיעור שדרך הלמידה שלו עדיפה על הלמידה בכיתה.
הסצנה מציגה באופן יוצא דופן את הנושא של חווית למידה. כשאתם תחוו את התהליך על בשרכם אתם תבינו את המסר בצורה מיטבית. נשמע מאוד פשוט, נכון? אז זהו שלא, מפה רק מתחילות הבעיות.
קודם כל, אין שני בני אדם שדומים זה לזה כמו שתי טיפות ערק. כל בן אדם מגיב וחווה סיטואציות מסוימות בצורה מאוד שונה ועובדה זו מקשה על יצירת חווית למידה שתהיה מתאימה לכולם.
בכלל, איך יוצרים חווית למידה? האם "זריקה למים" או למידה עצמית עם הכוונה מאוד בסיסית היא חווית למידה?
ללמוד לשחות בלי מצופים
אני עומד בפני אתגר מאוד גדול לאחרונה בתפקידי בצבא, כל חברי הצוות הותיקים עוברים תפקיד או משתחררים. אני נמצא בעיצומו של תהליך מאתגר הכולל הכשרה של חיילים חדשים שימלאו את מקומם.
חפיפה וחניכה גוזלים המון זמן, וגם אם אני מאוד רוצה בכך אין לי יכולת להעניק את כל הזמן הדרוש למשימה המאוד חשובה של קליטת חייל חדש.
השתדלתי כמה שיכולתי לאורך ההכשרה לתת להם ללמוד את החומר בכוחות עצמם בעזרת המדריך שכתבנו ובעזרת משימות שהנחתתי עליהם בשלב מאוד מוקדם. אני האמנתי שבדרך כזו הם יצליחו בעתיד להתמודד עם סיטואציות שבהם הם אלה שיצטרכו להתוות את הדרך לבאים אחריהם, ולא יהיה מישהו בסביבתם שיוכל להדריך אותם. האמת, זה חלק מדרישות התפקיד.
לפני כשבועיים ערכנו משוב על תוכנית ההכשרה יחד עם החיילים האחרונים שנקלטו אצלנו על מנת לחשוב יחד על דרכים לשפרה. בשיחת המשוב הבנתי שדרשתי מהחיילים שלי לשחות עוד לפני שהם למדו איך משאירים את הראש מעל המים, עוד לפני שלמדו לשחות עם מצופים. הפער בין הידע שאיתו הם באו לבין הנדרש במסגרת תפקידם היה גדול מידי.
אני מאמין שגם הדרך שבה פעלתי מהווה סוג של חווית למידה. כנראה כשלתי בהתאמת חווית הלמידה לפרסונה העומדת מולי שהיתה צריכה הרבה יותר תיווך ועזרה. לא הייתי שותף לחווית הלמידה, לא הענקתי מספיק דוגמה אישית.
גלגל הצלה
השבוע נעזרתי באחד מחיילי הצעירים על מנת לבצע משימת פיתוח דחופה. ידעתי שהסיכוי שהוא יצליח לבצעה לבד נמוך, ונזכרתי בהערות החשובות שנאמרו על ידו בשיחת המשוב על תוכנית ההכשרה. ידעתי גם שאם אעשה את המשימה לבד אפספס הזדמנות פז ללמד את החייל שלי גישות פתרון חדשות שהוא עדיין לא הכיר.
ביצענו את המשימה ביחד. הסברתי לו שלב שלב, והתייעצתי איתו כל פעם לגבי השלבים הבאים. חשבנו יחד מה נכון לעשות ומה פחות, וניסיתי לשקף לו כמה שיותר את צורת החשיבה שלי בפתרון הבעיה העומדת מול עינינו. הזמן שלקח לנו לבצע את המשימה היה קצר משמעותית מהזמן שחשבתי שנעמוד בו.
כשסיימנו את היום שאלתי את החייל שלי איך עבר עליו היום, והאם הוא אהב את דרך העבודה שבה השתמשנו היום. הרגשתי שהוא עבר כמה שיעורים משמעותיים במסגרת העבודה המשותפת ושהענקתי לו תחושת מסוגלות להתמודד עם בעיות מורכבות.
כנראה שבאותו היום הענקתי לו חווית למידה טובה יותר. גישרתי על הפער בין הנדרש ממנו לידע העכשווי שלו.
מעצבים ביחד חווית למידה
למדתי ביום זה כמה שיעורים חשובים. השיעור הראשון הוא שברוב הפעמים הפקודים שלך או התלמידים שלך יודעים בדיוק מה נכון עבורם. לרוב הם לא אומרים את זה, הם סומכים עליך שאתה יודע מה צריך לעשות. אנחנו צריכים לעצור יותר ולהקשיב יותר, למלא את הצורך הייחודי של כל אחד ולהתאים את עצמנו.
הבנתי שאי אפשר ללמד רק מתוך ספר או מדריך כתוב, אנו צריכים לשאוף לחבר בין התיאוריה לפרקטיקה באופן תמידי, ולפעמים לתת לתלמידים להסיק את התיאוריה ישירות מהפרקטיקה. במסגרת התפקיד שלי, למשל, אני נפגש עם המון לקוחות ומבין את הצורך העסקי שלהם אך אין נושא בהכשרה שתכליתו "איך עובדים עם לקוחות". היכולת נלמדת ומשתדרגת ככל שצוברים יותר התנסויות, ובמקרים האלה זוהי דרך הלמידה המיטבית.
לסיכום, התפקיד שלנו כחונך/כמורה הוא להנחות את החוויה ולהוביל אותה כשותף מלא לאותה חוויה. כמו שראינו בסרטון, המדריך נמצא בתוך המים יחד עם הלומדים ולא מנחה אותם מלמעלה או מחוץ למים. יש חשיבות גדולה לדוגמה אישית, להובלה מתוך הקבוצה, ואופן פעולה זה מחזק את הקרבה בין החונך לנחנך.