לכל אחד יש איזה פרוייקט שהוא מפחד להתחיל אותו.
לחלק הפרוייקט הוא לבנות אפליקצייה, לפתוח חברה או סטרטאפ, ואני פגשתי הרבה אנשים שרוצים לכתוב בלוג, להפיק פודקאסט, ופשוט לא מצליחים להתחיל.
בפוסט הזה אנסה להסביר למה כל כך קשה להתחיל, איך הקושי הזה דומה לכל חברה שאנחנו מכירים, ואיך אפשר להתגבר על הקשיים ולהתחיל בכל זאת.
למה כל כך קשה להתחיל?
זה קצת כמו לקפוץ באנג'י או לצנוח חופשית.
קפיצת באנג'י היא בדר"כ לא באה לגמרי כהפתעה. אף אחד לא בא פתאום וזורק אותך מצוק. אפילו נאמר שזה מצריך הכנה מראש.
האמת, עוד לא יצא לי לקפוץ באנג'י. אני מתאר לעצמי שלפני שמתכננים לקפוץ באנג'י פעם ראשונה שואלים את כל מי שאפשר לשאול: "תגידי, זה מפחיד?", "יש לך טיפים להתמודד עם דחף האוויר?", "איך מפסיקים לפחד מהקפיצה עצמה?"
אבל עם כל המחקר המדוקדק שעשינו לפני האירוע המכונן עצמו, אנחנו עדיין קופאים רגע לפני הקפיצה עצמה.
למה? כי אנחנו מפחדים.
ממה אנחנו מפחדים?
וואו, ממה לא?
אנחנו מפחדים שאין לנו מספיק ידע כדי להתחיל, אז אנחנו שואלים את כל מי שרק אפשר, יונקים עוד טיפ ועוד טיפ, ועדיין לא מקבלים מספיק בטחון.
אנחנו מפחדים שהפרוייקט שלנו יהיה גרוע, כי אנחנו מסתכלים על פרוייקטים מושלמים כמו גוגל, פייסבוק, אמזון, הפודקאסט שאתם הכי אוהבים והבלוגר שאתם מעריצים. יש כל כך הרבה הצלחה סביבנו, אנחנו באמת באותו ה-Level?
אנחנו מפחדים ממה שיגידו אחרים: "יש כל כך הרבה כאלה", "למה שיקראו דווקא אותך?", "למה שדווקא אתה תצליח איפה שכולם נכשלו", "עזבי, את יכולה יותר מזה".
אנחנו מפחדים שאנחנו יכולים יותר מזה, אבל פשוט לא מצליחים לחשוב על המעבר. לפעמים הצעד הזה נראה לנו כל כך קטן, ואנחנו רוצים להביא אותה בגדול, אבל פשוט לא מוצאים רעיון מתאים
אבל הכי הרבה, אנחנו מפחדים שאין לנו את זה. אנחנו מפחדים לא להתמיד, להיכשל, שאנחנו לא מספיק טובים, ושלל הנחות יסוד על מה שאנחנו שווים.
למה אנחנו מפחדים?
כי אנחנו רואים בעיקר הצלחות גדולות מול העיניים שלנו. הדרך עד ההצלחה, עד התוצר הסופי, היא לפעמים כל כך ארוכה, זנב ארוך כל כך שאנחנו בכלל לא חשופים אליו. הדרך רוויה בניסויים קטנים, בהצלחות קטנות, בכישלונות גדולים, עד רגע אחד שבו כביכול הכל מתפוצץ. אנחנו ראינו את הפיצוץ, לא שמנו לב שלפני זה שפכו הרבה מאוד שמן למדורה.
למשל גוגל – היזמים בכלל חשבו על איך למיין בצורה טובה יותר את תוצאות החיפוש בספרייה באוניברסיטה, עוד לפני שהיה להם חזון גדול לנהל את כל הדאטה בעולם. הם ניסו לפתור בעיה קונקרטית, ובכלל לא חשבו להשתלט על כל שוק החיפוש והפרסום ברשת.
אמאזון? התחילו מלמכור רשימה סופר מוגבלת של ספרים ברשת. בשנות ה-2000 המוקדמות הם ניסו להתנגח באיביי ראש בראש והכניסו פיצ'רים של מכירות פומביות, שנחלו כישלון חרוץ. בתקופה הזו הם בכלל לא חשבו על לאפשר לכל אחד למכור באמזון, ועל כניסה מאסיבית והובלה של שוק הענן.
כשפתחתי את הבלוג שלי לא ידעתי בכלל על מה אני הולך לכתוב. החלפתי את השם שלו לפחות 3 פעמים, חשבתי על הנושא שלו לפחות 10 פעמים, ואפילו נכשלתי מבחינתי עם הפודקאסט הקודם שלי. לקח לי יותר משנתיים להבין מה הערך המוסף שלי, והכל התבשל לאט לאט. מי שהיום מציץ בבלוג שלי ורואה שפע של תוכן, לא יודע כמוני עד כמה היה קשה לכתוב את הפוסטים הראשונים.
איך מתחילים ?
אנחנו חייבים להבין שגם אם יהיה לנו את כל הידע בעולם, לעולם לא נוכל לחזות את העתיד. הפרוייקט שלנו נמצא בעתיד איפשהו במקום טוב. אנחנו רואים איזשהו שלב סופי באופן כל כך מטושטש, כשהעתיד לוט בערפל.
כולם אומרים שהצלחות גדולות בנויות על גבי כשלונות ענקיים. אני אוסיף ואומר שיחד עם כישלונות יש כל כך הרבה ניסויים קטנים, ודיוק אינסופי.
הניסויים הקטנים עוזרים לנו להרגיש את השטח, יוצרים ידע חדש שמתבסס על תוצאות בפועל ולא רק על השערות. הניסויים הקטנים האלה מעוררים בנו מוטיבציה וכוח להמשיך, כי בניגוד למה שאנחנו חושבים – העשייה מעוררת את המוטיבציה ולא ההפך. הניסויים האלה הם בבסיס של כל פיתוח תוכנה או פרוייקט גדול, כחלק מתפיסת Agile.
אז במקום לחשוב על צעד ענקי, תתחילו בקטן. תחשבו על ניסוי מינימלי שיכול לקרב אתכם ליעד. רוצים לפתוח בלוג? כתבו פוסט אחד בקהילה שאתם ממש אוהבים. רוצים ליצור מוצר חדש? תתחילו מלהבין איזו בעיה אתם רוצים לפתור. רוצים להחליט מה אתם רוצים לעשות בחיים? תתחילו מלבדוק באמת כמה אופציות, תתנסו כמה שיותר ואז תחליטו.
אני יודע שזו דרך חשיבה שונה לגמרי ממה שהורגלנו, לתכנן את הכל מראש. אבל בעולם כל כך לא וודאי זו הדרך היחידה. את הניסויים האלה אפשר לקיים בכל צומת החלטה, הם ממש הבייבי סטפס שיחזקו אתכם, יתנו לכם מוטיבציה, יעשירו אתכם בניסיון שעדיין אין לכם, ויעזרו לכם להתמודד עם הפחדים שהזכרתי קודם.
ומהם הטיפים שלכם להתחיל לפעול?