דווקא בזמן טיסתי חזרה ארצה מחופשה עלתה במוחי שוב השאלה הנדושה: בשביל מה בעצם צריך בית ספר?
השאלה הזו היא תוצאה של ביקור באולפני הארי פוטר Warner Bros. (אגב מומלץ לכולם) שעשה חשק עז לחזור ולצפות בסרטים המדהימים שנעשו. בסצנה הבאה שלקוחה מתוך הסרט החמישי מוצג קונפליקט בין פרופסור אמברידג’ להארי פוטר.
במקרה המוצג משרד הקסמים מחליט לבצע רפורמה במקצוע ההתגוננות בפני כוחות האופל. ההחלטה לשנות את שיטת הלימוד לעיונית בלבד עומדת בסתירה לציפיות התלמידים ולמה שהם הכירו. פרופסור אמברידג’ מציגה שמטרת בית הספר לפי משרד הקסמים היא להכין את התלמידים לבחינת הבגרות, אך הארי רואה זאת אחרת לגמרי: הוא חושב שבית הספר אמור להכין את התלמידים לחיים האמיתיים, למה שמתרחש בחוץ.
עולה השאלה: מי צודק? בשביל מה צריך בית ספר? והיא לא שאלה כל כך קלה
שאלה אחת, מאתיים תשובות
אז עד כמה שאני מעריך את הארי פוטר ופרופסור אמברידג’ לא הסתפקתי בתשובתם. שאלתי ב-3 קבוצות בפייסבוק את דעת הנוכחים (לינקים לקבוצות בסוף הפוסט) וקיבלתי תשובות סופר מעניינות.
אחדים כתבו שלדעתם מטרת בית הספר היא לשמש בייביסיטר כשההורים עובדים, אחרים דיברו על הצורך של הפרט לרכוש מיומנויות חברתיות הכוללות בין השאר עבודת צוות וחגיגת השונות, ויש כאלה שחלמו אפילו על ללמוד איך להתנהל נכון מבחינה כלכלית.
אפילו שלחו לי בהודעה פרטית סרטון משעשע
כל התשובות הללו בילבלו אותי אפילו יותר. החלטתי לחסוך לכם ולקבוע: אין תשובה חד משמעית לשאלה בשביל מה צריך בית ספר. אתם יכולים לדלג לפוסט הבא.
רגע, אבל אם אין תשובה אחת, איך אפשר לנהל מערכת חינוך?
חייבים לקבוע סדרי עדיפויות
במאמר העשיר שכתב צבי לם הוא מתייחס לשלושה גורמים: החברה, התרבות והפרט. הוא קובע כי לשלושת הגורמים אינטרסים מנוגדים וכי חייבים להכריע בעד גורם כלשהו.
החברה מכילה מספר כלשהו של אנשים בה, ולכל אחד יש את התפקיד שלו. מנקודת מבטה תפקיד החינוך הוא להכשיר את האדם לתפקיד שהוא ימלא בחברה, ומכיוון שהחברה שלנו איננה שיוויונית חלק מהאנשים יתפסו את תפקידי המעמד הגבוה וחלקם את בעלי המעמד הנמוך.
בעיני התרבות מטרת בית הספר היא לעגן את המורשת ההסטורית העוברת מאב לבן ושותפים לה כל בני האדם, הכוללת את היכולת האנטלקטואלית, המצפון האנושי, היכולת להבדיל בין טוב ורע וכלל התכונות האנושיות. מי שפיתח תכונות אנושיות טובות, מי שחונך, הוא בעל תרבות ומי שלא הוא חסר תרבות.
מנקודת הפרט, היחיד, מטרת בית הספר היא תמיכה בצמיחתו האישית, למידה כיצד לחתור להגשמה עצמית, סיפוק צרכיו ושכלול כל יכולותיו. החינוך הוא לא שלב בדרך להשתלבות נכונה בתרבות או בחברה.
ניתן לראות בגורמים אלה כמנוגדים אחד לשני, אך אני מאמין שמתוך ההגשמה העצמית של הפרט הוא יהפוך לגורם משמעותי בתרבות ובחברה. כמאמר השיר “כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן”, אני מאמין שאם הפרט יהיה חזק וידע להשתמש בכל יכולותיו בתבונה, הוא ידע לבחור בתבונה את תפקידו בחברה, שתהיה חזקה יותר, וכן הוא יהיה בעל התרבות המתאימה לו.
אתם יכולים שלא להסכים, זה בסדר. אשמח ממש לשמוע את דעתכם.
מה שבטוח נסכים עליו הוא שמי שמנהל את המערכת הגדולה הזו צריך להחליט על כיוון. מקבלי ההחלטות צריכים להחליט: למה צריך בית ספר? האם כהכנה לבגרויות (שלי באופן אישית מתקשרות באופן ישיר לחברה ולתרבות) או כהכנה לחיים האמיתיים, או שלא זה ולא זה?
איך אפשר להתנהל בכלל שאין מטרה מול העיניים, איך נוכל להצדיק את מה שאנחנו עושים, להסביר ללקוח מה הוא עומד לקבל ומה לא, איזשהו תיאום ציפיות בסיסי.
אוקי, ומהן מטרות משרד החינוך?
חיפוש בגוגל “מטרות משרד החינוך” הוביל אותי לדף הנ”ל .
חלק מהמטרות מתקשרות באופן ישיר לגורמי הפרט, כמו למשל: “קידום למידה משמעותית שתוביל להישגים לימודיים”. חלקן מתקשרות לגורמי התרבות (“חינוך לערכים יהודיים”) וחלקן לגורמי החברה (“שיוויון הזדמנויות”).
מפורטים לכל מטרה שלושה- ארבעה יעדים. על מנת שנוכל לדעת אם הגענו ליעד או שאנחנו רק בדרך להגשימו על היעדים להיות מדידים, ולצערי הרב אני לא רואה הרבה יעדים מדידים ברשימה זו.
איך אפשר למדוד “טיפוח זהות וערכי מורשת”? איך אפשר למדוד “המשך הטמעת ההוראה התקשובית”? “קידום חינוך איכותי”? אם רוצים להשיג את כל זה, למה הדבר היחיד שמודדים באמצעותו תלמידים, מורים ובתי ספר הן באמצעות ציוני בגרות ומבחנים שונים? האם אחרי שמישהו חשב על “מה?”, הוא חשב גם על “איך?” ומה הן נקודות הבקרה בדרך?
לצערי הרב הרשימה הזו לא עזרה לי להבין את תשובת משרד החינוך לשאלה למה צריך בית ספר. הרשימה נראית כערבוב של המון מטרות שנשמעות מצוין, אך רק שני היעדים הראשונים הם מדידים באמצעות השיטה הישנה של מבחנים, ציונים ועוד פעם מבחנים.
אם אנחנו רוצים להשתדרג, להתפתח, אנחנו חייבים לחשוב על מטרות אמיתיות, על דרכים להגשמתם ועל דרכים לבקר את פעולתנו. אחרי הכל, אנחנו רוצים לדעת אם הצלחנו או כשלנו.