לדוגמה, שחר עברה תקיפה מינית בבניין שלה בבית בגיל 12, היא מדברת על התקיפה ועל ההתמודדות איתה בהרצאה שלה "מבכי רע לבחירה". לאחר התקיפה שאלו אותה ההורים: האם היא רוצה להגיש תלונה? לדבר על זה? בזה שהם שאלו שאלות וגילגלו את הבחירה אליה, זה עזר לה להבין שאפשר וצריך לקחת אחריות על המשבר הזה. זה שקרה לה משהו רע זה לא מה שמגדיר אותה, וזה לא אומר שהמשבר צריך לנהל אותה. מהמשבר הזה שחר סיגלה את המיינדסט של אחריות על החיים שלה ועל התוצאות של החוויות שלה.

באופן שבו היא חוותה את ההתמודדות עם המשבר הזה, שחר הבינה איך להתמודד עם כל משבר בחיים. משבר לא חייב להיות טראומה, אלא למשל כישלון במבחן לאחר שחרשנו אליו, מוות של חבר קרוב, או פתאום נקודת כישלון אחרי סדרה של הצלחות, במיוחד בדבר שאנחנו מרגישים טובים בו. למשל פגישת עבודה שלא ניהלנו כמו שצריך, נפילה או נקע באימון ספורט. לא נוכל להעריך את האושר אם לא ניגע גם בתחתית, לא נוכל להרגיש הצלחה ללא משבר.

מה שצריך לעשות הוא לעשות את ההפרדה בין הפעולה, הסיטואציה, התוצאה למי שאני כבן אדם. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להגיד "אוקי, אז הפעם לא הצלחתי, אבל זה לא אומר עלי כלום". אם נחשוב מה היה טוב בסיטואציה, מה היה רע וללמוד להבא, נוכל לעשות את הדברים בצורה יותר טובה בפעם הבאה. הנקודות שיצרנו לשיפור הן תוצר פרואקטיבי, כי יש לנו מה לעשות עם זה בשלב הבא. לכאן בדיוק מתחבר לייפלונג לרנינג, זה מיינדסט שמדבר על למידה מתמדת, וגם כאן אנחנו יכולים לנתח את המשתנים סביבנו, ולהבין איפה אפשר להשתפר.